בלילה של חורף
בלילה של חורף עמדתי בצד הדרך של חיי והסתכלתי לאחור. היו לי רגעים של התפעלות ושמחה, וגם כאלה שלא ידעתי אם לבכות או לצחוק מרוב שכאב.
הלכתי ברחובות הריקים וחיפשתי את החבר היחיד שאני מכיר. הגעתי לכל המקומות שבדרך כלל אנחנו נפגשים בהם, אבל הוא לא היה שם.
צעדתי בירידה המובילה לרחוב עזרא וחלפתי ליד בית הכנסת. חשבתי ששמעתי מישהו קורא לי, אבל כשהסתובבתי לא היה שם אף אחד.
זה קרה ביום בו הרגשתי שאני נמצא בשפל. כל החיים שלי התהפכו בלופים כמו ברכבת הרים מזעזעת ומפחידה. לא משנה כמה ניסיתי, שום דבר לא הסתדר כמו שהיה צריך להיות.
ויתרתי.
מאמרים נוספים בנושא:
חברים, זה לא הולך ברגל
החברים הכי טובים
יוסף ויהודה
הלכתי לכיוון השדה הפתוח. "איפה אתה?????" צעקתי כשקראתי לו שוב.
"הו, הנה אתה" שמעתי מישהו אומר לי פתאום. הסתובבתי וראיתי אותו, את חבר שלי. "אני פה, מחכה לך, קראתי לך כמה פעמים אבל כנראה שלא שמעת אותי. אני כאן בשדה, מחכה לך" הוא אמר בקול נעים.
בפעמים שאני מרגיש אבוד ולבד, ואני מניח שגם אתם, זה בגלל שאלוקים קורא לנו, מחכה לנו שנבוא. ומה הכי מצחיק? שאנחנו לא לבד, הוא תמיד שם איתנו.
"אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הינך" אומר דוד המלך ע"ה (תהילים קל"ט, ח). הוא ידע ועוד איך ידע שבימים של צרות וקשיים בלתי נתפסים בשכל – אלוקים שם איתו, ואיתנו. וכל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא רק להושיט את הידיים שלנו אליו.
החיים הם מסע מלא ביראת כבוד, תמיהות, ניסים והרבה מאוד אתגרים.
עמדתי בצד הדרך של חיי והסתכלתי לאחור. וואו, איזו דרך עשיתי! החיים שלי היו מלאים בפסגות ועמקים. היו לי רגעים של התפעלות ושמחה, ורגעים שלא ידעתי אם לבכות או לצחוק מרוב שכאב. היו גם הפעמים שהייתי כל כך חלש, עד שאפילו להמשיך היה קשה כל כך. אלה הימים שהגעתי לשם, לשדה, והמילים בקושי יצאו לי מהפה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אפשר שאלה?
הוא אמר שאין ייאוש
שיחה עם אלוקים
אלוקים, אתה פה?
"היום רק נשב ביחד, בלי לדבר" הייתי אומר לחבר שלי. והוא עטף אותי באהבה עצומה גם בשקט הסוער הזה.
אלה היו הימים בהם הלב שלי היה כל כך שבור ושום מילה לא יצאה לי מהפה. ישבנו שם ביחד ולא אמרנו כלום. אבל גם הימים שבהם הכי התקרבתי אליו, לחבר שלי.
הרגשתי איך הוא נוגע בנשמה שלי במקומות הכי עדינים ועמוקים שלה. ואז הכאב והסבל פשוט נעלמו.
תצעקו, תשבו בשקט, תדברו, תשירו או תרקדו, ובעצם – לא משנה מה תעשו בלילה של חורף – הוא תמיד אוהב אתכם, החבר הכי טוב שלכם, האבא הכי יקר שיש לנו – בורא עולם!
כי הכי חשוב, זה להיות איתו.
התקדמתי בדרך וראיתי מרחבים עצומים נפרשים לפני, כאלה שלא יכולתי להכיל ולתפוס. לא היה לי שמץ של מושג מה מחכה לי בהמשך.
והאמת, גם לא אכפת לי. כי אני יודע במקום הכי עמוק בתוכי שאלוקים אוהב אותי והוא איתי. לעולם לא אתייאש ולא אפחד.
ולא, לא אפסיק לחפש אותו, את החבר היחיד שלי גם בלילה של חורף.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור