בקצב הזחל

היום אני עפה בכיף, ואפילו שכחתי
איך היה קשה להשתנות מזחל לפרפר.
אני מקווה שהרבה אנשים יפסיקו
לזחול ויצטרפו אל הפרפרים האנושיים
שעושים את העולם מקום יפה יותר.
 
 
זה היה באותו בוקר, כשראיתי את הזחל מטפס לו להנאתו על הוילון של סלון ביתי. קלוז-אפ על היצור הזה עורר בי דחף להנחית עליו משהו ולגמור את הסיפור.
 
אבל זה לא מה שעשיתי.
 
למה לא? בגלל שידעתי שבעוד מספר ימים בודדים הדבר הזה יהפוך לפרפר מרהיב, ופרפרים הם היצורים האהובים עלי. כל כך מאירים, כל כך יפים, כל כך מרשימים, בין הדברים שמעוררים בי שמחה ותענוג כשאני מתבוננת עליהם בכל פעם שהם מבקרים אצלי בגינה.
 
אבל זחלים הם יצורים באמת מגעילים.
 
אם תעיפו מבט על האנשים סביבכם תגלו שרובם, מבחינה רוחנית, נמצאים במצב התפתחותי של 'זחל'. הם מתעוררים בבוקר, הולכים לעבודה, אוכלים, צופים בטלוויזיה, יש להם משפחות, חלק מהם אפילו מדברים קצת עם בני המשפחה (לא בדיוק הקשר האידיאלי). למעשה, רוב הקשרים שאנשים חווים היום מעוררים מיליון סימני שאלות, כואבים ואפילו דוחים, ההיפך מכל מה שמעורר השראה ורצון להעמיק קשרים או לפתח חדשים.
 
אנחנו חיים בעולם שהרבה אנשים צורחים על הילדים שלהם בגלל דברים מטופשים, כמו הנעליים שהשאירו במקום הלא נכון, בעולם בו הרבה אנשים, בעיקר בני זוג, מדברים על שיחות מיותרות מלפני עשר שנים שלא מעניינות אף אחד, ובעולם בו אנשים מחליפים את הרגשות שלהם כמו גרביים.
 
אני לא אוהבת לשמוע או לקרוא חדשות, אבל כשזה קורה זה מסעיר אותי לא פחות מהטורנדו ההרסנית שהחריבה ערים והרגה עשרות אנשים, זעזע בגלל טרוריסטים פסיכופטיים שערפו ראש של חייל אנגלי, כאב על עובדים שעכשיו יישארו בלי עבודה בגלל שהחברה בה עבדו פשטה את הרגל, ושוב פעם זעזע בגלל הידיעה "המרעישה" – שבבית המלוכה קנו חתול חדש….
 
מחריד, אין לי מילה אחרת להגדיר את כל מה שקורה ואת ה'חומר' שאנחנו קוראים או שומעים בחדשות. זה מדכא, מייאש ואפילו דוחה… עד שאני נזכרת שאנחנו נמצאים במצב של זחל, ושכל רגע, ממש כל רגע, המצב הזה יכול להשתנות ולהיות היצור הכי יפה – פרפר.
 
כדאי שנשנן לעצמנו שאפילו הדבר הכי מגעיל שיכול להיות – זחל, יכול להשתנות ולהפוך לדבר הכי יפה עלי אדמות. כי איך זה עובד? בהתחלה הזחל בונה פקעת שמנותקת מכל מה שקורה בעולם שבחוץ (זה המצב של 'דתי פנאטי', בו מתנתקים מהכל). אחר כך, כל העסק הזה הופך עיסתי-דסייתי (זה החלק בו אנו מקבלים ביטחון וודאות לגבי מי אנחנו ומה אנחנו באמת צריכים לעשות כאן. זה גם השלב בו כל האמונות השקריות שלנו מתאדות כלא היו).
 
בהמשך, וזה נס בפני עצמו, הדייסה הזו הופכת ליצור חינני ומואר – המלך של ממלכת החרקים, ובתואר הזה הוא זוכה בלי שום עוררין. אולם הוא עדיין תקוע בתוך הפקעת. (זה החלק בו אנו בונים שוב את התכונות והאישיות שלנו, החלק בו הוצאנו מעצמנו את כל הדברים הרעים והכנסנו במקומם תכונות והרגלים טובים, אבל אנחנו עדיין מעמידים פנים שהכל בסדר ונורמאלי. 'כן, כמובן שאני מאמין שהסטטיסטיקות והגנים הם הדבר היחיד שקובע את הפרנסה, הבריאות וההצלחה שלי'… 'ברור, מזג האוויר המוזר הזה בעולם הוא 'התחממות גלובלית'… 'לדבר עם אלוקים? גם לא בחלומות, רק אנשים מוזרים עושים דברים כאלה'….)
 
ואז, הפרפר צריך להילחם כדי לצאת החוצה, מתוך הפקעת. אם אתם חובבי ערוץ הנשיונל ג'אוגרפיק, בודאי ראיתם עד כמה פעולה זו היא תהליך ארוך וקשה. (זה החלק בו אנחנו יודעים מי אנחנו ומה אלוקים באמת רוצה שנעשה בעולם הזה, אבל אנחנו עדיין נלחמים עם כל 'הדעות' והמניעות שמגיעות מחברים, משפחה ואפילו שכנים!)
 
ובחלק הזה לא תחוו שום דבר שמזכיר כיף.
 
פעם עשו ניסוי – לקחו פקעת של זחל ועשו בה פתח, כדי להקל על הפרפר בדרכו החוצה. לא היה שם שום מאבק או לחץ, אבל הפרפר לא הצליח לפרוש כנפיים ולעוף! המאבק בתוך הפקעת נחוץ מאוד, מכיוון שהוא מחזק את השרירים של כנפי הפרפר ומסייע להן לתפקד כראוי. אך מכיוון שהוא נאלץ, בעל כורחו, לדלג על שלב המאבק, הכנפיים שלו היו כל כך חלשות עד שהפכו לחסרות תועלת.
 
אני חושבת שסוף סוף הצלחתי לצאת מהפקעת בה הייתי שנה שעברה. אנשים לא חסכו בתארים שהעניקו לי: 'משוגעת', 'צבועה', 'גסת רוח', 'תלושה', 'נקמנית' ואפילו 'ביקורתית' – התכונה הכי שנואה עלי.
 
וכמו שאמרתי, זה היה קשה. אבל עכשיו אני עפה לי בכיף, וכמעט ששכחתי איך היה קשה להשתנות מזחל לפרפר. אני מאוד מקווה שהרבה אנשים יפסיקו לזחול ויצטרפו אל הפרפרים האנושיים שעושים את העולם מקום יפה יותר לחיות בו.