גיא צבי מינץ – ראיון בלעדי

 

 

ארץ ישראל ידועה בעולם כארץ המניבה פירות מתוקים באופן מיוחד. אפשר לומר שפירותיה המתוקים ביותר של ארצנו הקדושה הם בניה. אחד מבניה המתוקים ביותר של ארץ ישראל הוא ללא ספק גיא צבי מינץ, חסיד ברסלב, זמר, מלחין, מדריך רוחני, ומחבר ספרים מהיישוב בת עין שבגוש עציון. אכן, ברגע ששומעים את המוסיקה המרגשת של גיא צבי, יודעים שהוא מתוק שבמתוקים – עובד השם, תמים, קצת שובב, ודבוק בכל עוז נפשו לרבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב ולארץ ישראל.

 

ברסלב: גיא צבי, ספר לנו קצת על עצמך.

 

גיא צבי: גדלתי כמאמין רדום.

 

ברסלב: איזו הגדרה יפה!

 

גיא צבי: אין דבר כזה "דתי" או "חילוני", כי כולנו מאמינים בני מאמינים רק שבינתיים האמונה רדומה קצת. בכל אופן, גדלתי בצפון הארץ, והעברתי כמעט 4 שנים בחיל מודיעין כאיש מודיעין ביחידה סודית מ-אווו-ד, אך אינני רוצה להיכנס לזה כי זה שולי וזניח לעומת הכיוון שלי היום.

 

ברסלב: מה היה אחרי הצבא?

 

גיא צבי: עבודה בטלוויזיה ככתב "חלשות בכלבים" בצפון, ומפיק בפועל בערוץ הספורט, וכשהלכתי אחרי האורות הכוזבים של חיי הלילה החיצונים עבדתי כמערבב ומוזג תמהילי שיכר בבתי מרזח (ברמנ-ן). היום ב"ה יש לי חיי לילה אמיתיים: תיקון חצות, התבודדות, ניגונים לה’, תורה…אלו חיי לילה, ישתבח שמו!.

 

ברסלב: לא הגעת מערוץ הספורט ישר לתיקון חצות. מה קרה באמצע?

 

גיא צבי: שיטוטים בחו"ל – ניגון גיטרה ברחובות אירופה, כמעט שנה ורבע בדרום אמריקה עם חיפושים אצל מיסיונרים השם ירחם, ומגורים עם האינדיאנים שלא נדע, עבודה בספרד ו… בעצם ריקנות עצומה שהעצימה את ההרגשה שאין מה לחפש בחוץ כשאתה לא יודע בכלל מהעולמות שבפנים. כשחזרתי לארץ, היו לי לבטים פנימיים עצומים בין כוח הבניין (יצר טוב) לכוח ההרס העצמי (יצר רע): האם להתחיל מסע אל הפנימיות האמיתית (יהדות) או להישאר בנינוחות המשקרת של החיים החיצוניים. יצאתי למסע תרמילאות בארץ עם גיטרה, וההשגחה הפרטית גלגלה אותי לגוש עציון, לאפרת, רק בשביל החוויה של להכיר קצת אידישקייט, קצת חיצוניות של היהדות בלי כוונה פנימית. היה די נחמד, גרתי שם כשנה בלי יותר מדי יומרות להשפיע על העולם – ואז, בליל שבת י"ז בחשוון תשס"ב, ב-1 בלילה, הגיעו אלי נציגי צה"ל לבשר לי שאחי הצעיר, רז-משה, חייל בן 19.5, נהרג בהיתקלות עם מחבלים ארורים ליד עפרה, בזמן קבלת שבת. …גוועלד, האמונה…

 

ברסלב: איך התמודדת עם הבשורה הקשה?

 

גיא צבי: תראה, עד אז חייתי חיים כפולים: בגוש עציון הייתי מאמין די פעיל אך ללא רב מכוון וללא ישיבה ולימוד קבוע – עדיין מאמין רדום. אבל באותו לילה, ובהמשך בהלוויה ובשבעה, חוויתי התבודדויות והתבוננויות עוצמתיות: כשאדם פוגש במה שנקרא מוות – הוא מתחיל לחשוב על מה שנקרא חיים… לא רק מה אני צריך מהבורא אלא גם מה הבורא רוצה ממני, בשביל מה צריך אותי?

 

ברסלב: איך הכאב בא לידי ביטוי?

 

גיא צבי: ה’ זיכה אותי לתעל את כל ההתבודדויות של הכאב לתוך שירים, וליום השנה הראשון של רז הוצאנו תקליטור ראשון: "לשיר לך את הלב" – הנצחה לרז. זה תקליטור שאני די משתדל להצניע היום כי לא את כולו הייתי מקליט כפי שיצא, אך הוא המדרגה הראשונית של להתחיל להוציא שירים לשם נתינה, בניגוד לאורח חיי עד כה שניגנתי רק שירים של "לקיחה" (קיצור ליקו"מ, ג’: ממון-כבוד-התפארות).

 

ברסלב: איך התקרבת לרבינו?

 

גיא צבי: קודם כל לא אני התקרבתי, רבינו קירב אותי. שלף אותי. כנראה כשהייתי מספיק שבור-לב, שפל ומבוטל – יכולתי להתחיל להיות כלי ראשוני לאור האורות. זה פשוט נחת לי בתוך מסלול החיים ואמר : "בוא, מעכשיו אתה איתי"…

 

ברסלב: מתי זה היה?

 

גיא צבי: אפשר להגיד שזה היה בשנת האבל על רז – כשהייתי זקוק לנחמה ומכרים נתנו לי קלטות של הרב ארוש שליט"א ואמרו: "קח, כדאי לך להקשיב לרב הזה". נחמן ניחם וינחם. כשחברים אחרים ראו שאני ממש בלי כיוון אז הם סחבו אותי לשיעורים של הרב בזאנסון שליט"א בשיר-חדש ת"א.

 

ברסלב: איך הגעת לבת עין?

 

גיא צבי: אחרי שרז הסתלק, התחלתי להסתובב הרבה ביישוב בת עין ולהכיר את אנשי רבינו שם. לפני שנה וחצי בערך, הייתה לי שיחת חברים עם חברנו הטוב ארז לבנון הי"ד ואמרתי לו: "אתה לא יודע, אבל קירבת אותי לרבינו". הוא תמה, אז הסברתי לו: כשהייתי מגיע לתפילות בבת עין וראיתי איך שאתה והחבר’ה מתפללים, אתה יודע, תפילה של החבר’ה של רבינו, האש, הצעקות, השמחה, אמרתי לעצמי: "הם באמת מתפללים! הם פשוט מונחים שם! גם אני רוצה!" אחר כך בהתבודדות, שאלתי את עצמי בקול :"יכול להיות שאני ברסלבר?"

 

ברסלב: נסעת לאומן בשלב ההוא?

 

גיא צבי: לא פשוט: היו כל מיני התבודדויות שבהן חזרו מסרים של: "הכל טוב ויפה – אבל אם אתה רוצה את האמת על עצמך אתה חייב לעבור דרך אומן". ויש לציין שבתחילת התשובה נדרתי נדר שאחרי כל כך הרבה סיבובים בעולם – כעת איני יוצא מארץ ישראל, חשתי שאני חייב לקבע את עצמי בארץ, אך בסוף נשברתי: פניתי למורי ורבי הרב סטבסקי שליט"א בבקשה שיערוך לי בית דין להתרת הנדר ואכן הפעם הראשונה שטסתי, לפני כמה שנים, בראש חודש ניסן דווקא, ליומולדת של הצדיק, ליום חנוכת המשכן, ראש השנה למלכויות, ובאומן הבנתי שכשהגעתי לציון של רבינו – בעצם חזרתי הביתה…

 

ברסלב: ספר לנו על הספר שלך "מנגן כשר".

 

גיא צבי: כאמור אחרי שיצא התקליטור לאחי, שמתי לב שבניגוד גמור לכל צורת הנגינה שלי עד האירוע – שהייתה לשם לקיחה, המטרה שלי בניגון ובשירה השתנתה: ניגון לשם העברת אמונה ורצונות יותר גבוהים, מעל השכל, דרך הצלילים, מה שמעורר פחות התנגדות כי זה על-מודע. ה’ ורבינו גילו לי הרבה תורות שעוסקות בניגון ובשירה, והתחלתי לחפש בדבקות כל מה שכתוב בתורה הקדושה על הנושא. קיבלתי המון הדרכות אישיות ממו"ר הרב סטבסקי שליט"א, ואת המסקנות הגשתי כעבודה מסכמת לתואר בחינוך בתחום פסיכולוגיה וחסידות. מו"ר ביקש שאוציא את החיבור כספר, והסביר שיש פה משהו ייחודי שנצרך לדור, לעבודת הבירור, ובחסדי ה’ לאחרונה כבר יצאה לאור מהדורה רביעית מורחבת של הספר עם פרק שו"ת (שאלות ותשובות) מכל השיעורים שזכינו ללמד בנושא, תהילה לה’.

 

ברסלב: האם המוזיקה שאדם שומע מעידה על אישיותו?

 

גיא צבי: בהחלט. המוזיקה שאנשים שומעים מלמדת היכן עדיין לא עשו תשובה והיכן מונחים הדמיונות.

ברסלב: רבינו הקדוש דיבר על מנגן כשר. התוכל להאיר את עינינו בעניין זה?

 

גיא צבי: הלוואי שה’ יזכנו לדעת.

 

ברסלב: ובכל זאת…

 

גיא צבי: תראה, המדרגה הרצויה לחזור אליה היא לא פחות מהלויים במקדש – כשזיכוך בעלי המנגן מכל השפעות גויות וגילוי הצלילים מבפנים הוא תנאי לגאולה, למקדש, ולאקמא שכינתא מעפרא ("ישראל סלקין מגו גלותא בניגונא" – תק"ז כ"א): הלויים לא רק הגיעו למדרגות אדירות בעבודת ה’ אלא גם זכו לזכך את השומעים בקול שירתם ונגינתם – את הבאים להקריב קרבן, לטעת בשומעים רצונות וכיסופים חדשים לה’, ולתקן נשמות רק מעצם שמיעת השירים שלהם! איפה אנחנו ואיפה הם… אבל…

 

ברסלב: אבל מה?

 

גיא צבי: רבינו כבר לימד אותנו שעל שאיפות איננו מסכימים לוותר, שהעיקר זה להתחזק ברצון ובכיסופים, ורבי נתן לימד שכל דבר שיש לך מסירות נפש עליו – ובציפורניים אתה עושה סדק בקיר, בחומה שמולך, בקליפה העוטפת את הפרי –  אחריך יבוא שיטפון גדול של כאלה שבזכותך ילך להם בקלות! וזו העבודה שלנו.

 

ברסלב: ספר לנו קצת על התקליטורים שלך.

      

גיא צבי: מאז התקליטור לרז, יצאו עוד חמישה ב"ה: לב בוער מאהבה, השעון המעורר, ניגון עדין, מסע אל התיקון הכללי, ודיבור של תשובה. אם מקשיבים להם כסדרם, מזהים את התהליך, השינוי, העידון, וההתקרבות לרבינו שזכינו לעשות, ובהדרכתו של הרב סטבסקי שליט"א, שהוא המדריך הרוחני של הנגינה. אנחנו מתפללים להעביר רצונות וכיסופים ועוצמה פנימית על ידי הצלילים והשירים. חברה מתוקנת מתחילה בפרטים שעובדים כדי לתקן את עצמם. אם זה מדבר אליך – תעזור לנו, אנחנו אוספים חיילים של גאולה להניע את גלגלי תרבות הבית השלישי.

 

ברסלב: מה הן תכניותיך לעתיד, גיא צבי?

 

גיא צבי: קודם כל, להיות "אפוי בלב של רבינו". שנית, מסירות נפש על ההפצה, שמשמעותה לחזק עוד לבבות. ושלישית, מסירות נפש על ההפצה.

 

ברסלב: השם יתברך בוודאי ייתן לך כוח להצליח ולהגשים את כל משאלותיך, אמן. בשם ברסלב ישראל, תודה רבה לך, גיא צבי.

     

 

 

 

* * *

הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net