דברים שלא חווים כל יום

עכשיו כשאני אחרי, אני מרגישה
קצת יותר מרוקנת אבל עם מקום
להתמלא מחדש, קצת יותר נמוכה
אבל עם שאיפה למעלה, ובעיקר,
בעיקר קצת יותר חזקה באמונה…

"ואל תביאני לידי חטא. ולא לידי עוון. ולא לידי ניסיון…." (ברכות השחר).

השבוע נאלצתי לעמוד בניסיון קשה, מאלו שלא עוברים כל יום.

השבוע נאלצתי לעמוד בניסיון של אישה, ניסיון של אחיותיי הנשים באשר הן, ניסיון שאני לא מאחלת לאף אחת.

השבוע נאלצתי לעמוד בניסיון של פוטנציאל לא ממומש, של אבדון.

השבוע נאלצתי לעמוד בניסיון נפשי, ניסיון גופני.

השבוע נאלצתי לעמוד בניסיון מול הפחד, מול האומץ, מול האמונה, מול הגבורה, מול החסד.

השבוע נאלצתי לעמוד בניסיון, אני, בעלי וכל משפחתי.

השבוע נאלצתי לעמוד בניסיון, השבוע איבדתי עובר.

ואני יושבת ומנסה לחשוב על כל מיני רעיונות שהיו לי לבאר בפורום הזה, ועל הנקודות שרציתי להבהיר, ואני לא מצליחה פתאום לזכור מהם דבר, וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו טמון בחוויה הגדולה שעברתי. וכמעט שלא הייתה לי ברירה אלא לחלוק הכל אתכם, לחשוף אולי קצת יותר ממה שרציתי על עצמי. אז: "הנה אני לפניך עשה בי כרצונך, באתי ריק אני נכנע לבי נתון לחסדך"…

ואני מודה. כמו אחרי כל ניסיון קשה אני חוזרת ומודה.

מודה להשם על החסד שעשה עמי בדרך החתחתים שעברתי, על שלא נטש אותי ושמע לתפילותיי וטווה, כמו שרק הוא יודע לעשות, את הדרך הטובה ביותר בשבילי לעבור את הניסיון הזה.

אני מודה שעשה עמי את הניסיון הזה ולא ניסיון קשה יותר, כזה שאולי לא אוכל לעמוד בו.

אני מודה על כל האנשים המקסימים והטובים שהיו שם בשבילי, ועשו עמי חסד ברגעיי הקשים.

ואני מודה על האמונה, ההסברים המנחמים, והמתנות שהשם נתן לי בחיים, שעזרו לי להישאר חזקה ולעמוד באומץ מול החוויות שכרוכות בניסיון הזה.

ואני מודה ומצדיעה לנשים במיון נשים בבית חולים, שם למדתי לצערי שחדרי לידה הם לא תמיד מקום משמח, ונוכחתי לראות נשים אמיצות, חזקות, מדהימות שעברו חוויות כאלו שוב ושוב, בצורה זו או אחרת ובגבורה בלתי נתפשת.

ואני גם מודה לבית החולים לניאדו בנתניה שדואגים לכבוד העובר ולקבורתו, דבר שאינו נהוג ברוב בתי החולים בארץ, לצערי ולתדהמתי הרבה, ואולי ב"ה ישתנו פני הדברים בקרוב.

מודה ומתפללת שלא לעמוד בניסיון הזה שוב, ולא בניסיון קשה יותר, לא אני ולא אחיותיי בנות ישראל.

אבל הניסיון, עד כמה שזה נשמע אבסורדי, הוא דבר טוב. הוא מחזק את הנפש, את האמונה בהשם, את המעגל המשפחתי והחברים. הוא מחדד את הדברים ונותן פרופורציה לחיים. הוא נותן לך מקום לעצור לרגע את המרתון של החיים, לעשות הכל קצת יותר לאט. לחשוב, להעריך, להתפלל ולקוות. והוא נותן לך קשר ישיר, קרוב יותר עם הקדוש ברוך הוא בשעת הרצון הזאת.

ועכשיו כשאני אחרי, אני מרגישה קצת יותר מרוקנת אבל עם מקום להתמלא מחדש, קצת יותר עייפה אבל עם רצון להתחזק, קצת יותר נמוכה אבל עם שאיפה למעלה, קצת יותר מעורערת אבל גם הרבה מעודדת. ובעיקר, בעיקר קצת יותר חזקה באמונה. תודה.