הגיבורים השקטים

בגלל שמישהו יכול לעשות רושם
בכמה סצנות, או כמה תנועות מרשימות
על המגרש, זו הסיבה להפוך אותו לגיבור?
ממש לא. גיליתי דבר מעניין בכל הקשור
לגיבורים האמיתיים שבדרך כלל מאוד
שקטים.
 
 
אני והפה הגדול שלי. שוב הכנסתי את עצמי לעוד ויכוח/דיון חסר טעם עם חברה שלא הייתה מוכן לראות שום מציאות חוץ מזו שהיא ראתה. ואפילו שבעלי מדי פעם זרק הערות כמו "רחלי, את מבזבזת אוויר…" לא יכולתי להפסיק. אתם יודעים, כשהדם העיראקי שלי מגיע לנקודת הרתיחה שלו זה כמו רכבת שועטת במהירות מופרזת, אי אפשר לעצור אותה בבת אחת. מה הייתה הנקודה של הויכוח חסר הטעם והתועלת שלנו? היא ניסתה להוכיח לי איך העובדה שאני אדם שומר תורה ומצוות לוקחת ממני את כל הכוח, ואני ניסיתי להוכיח לה שזה בדיוק ההיפך, ואדרבה, עכשיו יש לי כוח ועוצמה שלא הכרתי בשנים קודמות.
 
וזה גרם לי לחשוב… בחברה המערבית בה אנו חיים היום, מי נחשב בעינינו חזק ומשפיע? בואו נתבונן על אחת הדוגמאות שחברתי העלתה בדיון, דמות נשית בעלת כוח ומוערצת מאוד בארצות הברית – אופרה ווינפרי. כן, אני בהחלט מסכימה שיש לה תוכנית מאוד יפה, והיא נותנת מתנות יפות למשתתפים ולקהל. יש לה גם מגזין נחמד (לא קראתי אותו, אבל הכריכה שלו נראית טוב) ונראה לי שיש לה כמה ארגוני צדקה, כמו בית ספר לבנות באפריקה. אני בטוחה שהרבה נשים רואות בה מודל לחיקוי. היא הגיעה משום מקום וכנגד כל הסיכויים בנתה לעצמה אימפריה לא קטנה ודי מצליחה.
 
מה עם ביל גייטס או וורן בופט? אלה אנשים מוערצים בגלל השפע הרב שיש להם, והתרומות הגדולות שהם תורמים. עוד דוגמאות? מה עם גיבורי הספורט או הזמרים-כוכבים למיניהם? אז נכון, הם עושים 'בוחטות' של כסף. האם זו סיבה מספיק טובה להעריץ אותם? בגלל שמישהו יכול לעשות רושם בכמה סצנות, או כמה תנועות מרשימות על המגרש, זו הסיבה להפוך אותו לגיבור?
 
השאלה שלי היא, למה החברה בה אנו חיים נושאת עיניה לאנשים כאלה? מה הם כבר עשו לטובת רווחת העולם? האם הרווחתם משהו מהערצה לכוכב הקולנוע שאתם מעריצים? האם הוא גרם לכם לשפר את החיים שלכם בצורה דרסטית שמגיע לו שתעריצו אותו עד כדי טירוף? האם חזרתם הביתה אחרי סרט ופתאום חיי הנישואין שלכם הפכו לגן עדן עלי אדמות? אם קרה משהו, אז רק ההיפך. אחרי סצנה לא מציאותית על איזה זוג רומנטי (שרק הוליווד יכולה לייצר) עם שחקנית יפה מאוד, כמה גברים רצו הביתה מלאי אהבה והערצה לנשים שלהם?
 
בחזרה לעניין שלי. אנחנו סובלים ממסרים הפוכים שמגיעים מהחברה בה אנו חיים. אנחנו חייבים ללכת לבית הספר, ללמוד קשה, אולי להמשיך גם בלימודים גבוהים יותר, אבל לאורך כל הדרך אנו רואים (בעיקר דרך כל ערוצי המדיה) שאם אתה רוצה להצליח ובגדול, לא תצליח לעשות את בדרך 'הקונבנציונאלית', משמע לימודים, מאמצים, השקעה. אלא, עבור לגור בהוליווד, חכי/ה בתור אינסופי לאיזה אודישן לשחקנים/שחקניות/דוגמנים/דוגמניות, ואז ההערכה העצמית שלך נמעכת עד לרצפה כשהם אומרים לך את כל הדברים שלא מצאו חן בעיניהם במראה שלך. ואז, הפאב הקרוב, כלומר האלכוהול, הופך להיות המנחם היחיד בעת צרה שכזו, אבל הוא לא מספר לך, החבר 'המנחם' הזה, שהוא מטביע אותך עמוק בצער שלך. ובמקביל, מתפתח לו 'סגנון חיים' חדש מהאכזבה – בולימיה/אנורקסיה. או, אם אתה רוצה להיות איזה גיבור ספורט מפורסם, תשכח מכל השיעורים שאתה צריך להיות בהם בתיכון, כך שתוכל להיות שעות רבות יותר על המגרש, מוליך את עצמך שולל עם המחשבה שאתה האחד מתוך המיליון שיעשו את זה. מה קורה כשאתה לא ברשימה? את הלימודים סיימת (אם בכלל) עם ציון ממוצע ומטה, למדת דברים שלא יעזרו לך בעתיד, ואז מה? איפה זה משאיר אותך?
 
אז מי הם הגיבורים האמיתיים?
 
ובכן, אלה הן האימהות, המורים/מורות, האנשים שבאמת מנסים לשנות לטובה את העולם הזה. הגיבורים האמיתיים מחנכים את הדור הבא, עושים את הטוב ביותר כדי להוות דוגמא טובה באכפתיות, מוסר, נתינה ועוד. אם את אמא שמנסה להגן על ילדיה מהדברים הרעים שעומדים להטביע אותם, תהיי גאה בעצמך – את גיבורה. זה לא קל לבשל, לגהץ, לנקות, לכבס, לעזור לילדים עם שיעורי הבית, לעשות הסעות כשצריך, קניות, לקום בלילה לתינוק בוכה, ואם אתה עובדת, אז בכלל – וואו! את סופר-גיבורה! וכל האבות שם בחוץ, שכל רצונם הוא רק להתפרנס בכבוד, להוות דוגמא לבני הבית… בעל, אבא – מזל טוב! גם אתם יכולים לקרוא לעצמכם סופר-גיבורים!
 
אז יש לנו את הסופר-גיבורים המקומיים שלנו, אבל יש לנו גם סופר-גיבורים בינלאומיים. והגיבורים האלה מגיעים לכל מקום בעולם, מנסים להציל כמה שיותר חיים, כמה שיותר שלום בית, כמה שיותר אנשים שבורים ומדוכאים. טוב, אתם בטח יודעים על מי אני מדברת, הרב שלום ארוש, הרב אליעזר רפאל ברוידא וכל הצוות הנפלא שמצטרף אליהם, בעבודה ובנסיעות, אנשים של 'סביב השעון'. והחדשות הטובות הן, שכל אחד, בכל מקום אשר הוא, מוזמן לקחת חלק ולהיות שותף בצוות הזה. עם דיסק אחד, גם לכם יכול להיות חלק גדול מאוד בהצלת חיים. ולא מדובר רק בחיים שלו, אלא גם בחיי האנשים הסובבים אותו – המשפחה, החברים וכן הלאה.
 
פעולה קטנה אחת, לתת דיסק או ספר, ואנחנו לא יכולים לתאר איזו השפעה עצומה יש לה. זה מתחיל עם דבר אחד שאתם עושים, שהופך למרכז המשותף של מעגלים ועוד מעגלים סביב אותו הדבר, וזה רק מתרחב ומתפשט. התלמוד מלמד אותנו שעל עבירה העונש אמנם קשה, אך סופי. אבל השכר של המצווה, זה משהו נצחי, אינסופי.
 
עכשיו יותר מתמיד, על כל אחד מאיתנו לקחת את היוזמה ולהגיע אל כל מי שרק אפשר. אין 'אני בסדר, המשפחה שלי בסדר. הכל סביבי נפלא, אז אני לא צריך לדאוג לאנשים האלה בכלל'. טעות! כולנו נשפטים כיחידה אחת. אדם כשר יכול להגיע לשמים ויישאל מדוע אכל טרף. המום הוא ימחה בתוקף ויכחיש האשמה שכזו. בכל אופן, אם הוא לא עשה משהו, אפילו קטן, כדי לעזור למישהו לשנות את חייו, לשמח אותו, להוציא אותו מהעצבות בה הוא חי על ידי חיזוק ועידוד (שבהחלט יכולים להיעשות בעזרת ספר או דיסק), אז הוא אשם.
 
כשותפה בפעילות קירוב רחוקים, אני מזמינה אתכם להצטרף למשימה שלנו ולהציל חיים. אני יכולה לומר לכם באופן אישי שהחיים שלי ניצלו אחרי ההכרות עם הרב שלום ארוש (לספרים ולדיסקים היה חלק גדול בגלגל ההצלה הזה). כל מה שאתם עושים על מנת לעזור לסובבים אתכם בהחלט יטה את המאזניים לצד החיובי בפרט בימים אלה. אל תפספסו את הרגע לעשות שינוי אמיתי בחיים שלכם ובחייהם של אחרים. רק כך עושים שינויים! ורק כך הופכים לגיבורים אמיתיים.
 
יהי רצון שנזכה למשיח צדקנו, לקץ של כל הייסורים והסבל, ולבניית בית המקדש במהרה בימינו, אמן.