הוא שם!

ברגע שאני שוכחת מהשכל
ומההיגיון, ופשוט מרגישה בלב,
בתמימות של ילדה קטנה – ברור
לי שהוא שם. אבל לפעמים, אני
קצת מאבדת עניין, וגם קצת מזניחה.

לפעמים קשה לי להרגיש את נוכחותו של הקב"ה. ברגע שאני שוכחת מהשכל, מהידע מההיגיון, ופשוט מרגישה בלב, בתמימות של ילדה, אז זה ברור שהוא שם, קיים, בלי ספקות.

אבל מתוך מרוץ החיים, כשאין חגים שמרכזים אותי במטרה, אני קצת מאבדת עניין וגם קצת מזניחה. ואז הספקות, קרי היצר הרע, ממלא את תפקידו נאמנה ומכרסם באמונה. זה קורה במיוחד כאשר נתקלים בסיטואציות לא קלות, שאתה יודע שהן קיימות, אבל אתה פשוט לא חושב שזה יקרה לך. באותם רגעים, רגעי בשורה מרה, קשה מאוד מאוד לחשוב שאתה עובר ניסיון, וקשה עוד יותר לחשוב שזה לטובתך.

השבוע לקחתי את הבת שלי לבדיקה אצל רופא השיניים. זו הייתה הפעם הראשונה שלה, והיא הייתה מבועתת מפחד. אמנם היא ניסתה להראות שהיא גיבורה, וניסתה לשתף פעולה, כי אמא אמרה שזה חשוב. אבל הפחד השתלט עליה והיא לא הסכימה להיבדק. נאלצנו, הרופאה ואני, להיאבק בה בכוח הזרוע בכדי להשכיב אותה על מיטת הטיפולים. כאב לי הלב להשתמש בכוח ולכפות זאת עליה, אך ידעתי שאין ברירה, זה לטובתה. היא כעסה עלי מאוד. קשה היה לה להבין איך אני, שמבקשת את טובתה, גורמת לה לעבור את הייסורים האלו?

גם אבינו שבשמים מרחם עלינו רחמים גדולים ורבים. הוא יודע, כמו אבא טוב, שאנחנו לא נצליח להבין את המהלך שלו, ואת הכוונות שלו עבורנו, אבל הוא גם יודע שזה הדבר הטוב ביותר, בדיוק מה שאנחנו צריכים, ועליו לכפות את רצונו כדי להיטיב עימנו.

ואנחנו? אנחנו כועסים עליו מאוד ובאים אליו בטרוניות: למה הבאת עלי את החולי הזה? למה זה מגיע לי? וכו’ וכו’…

כל כך קשה לדעת שהכל לטובה, שהכל מאיתו יתברך. כל כך קשה להתייחס לעולם הזה בתור חלק קטן מהמכלול של המסע שלנו. והכי קשה זה להתייחס לייסורים באהבה.

"כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא". אומר לנו רבי נחמן, ושוב, כמובן, פוגע בדיוק בנקודה.

צריך להיות כל הזמן בפוּל אמונה, בווליום גבוה, בכדי לראות את האמת. להרגיש זה טוב, זה חזק, אבל זה לא מספיק. צריך ללמוד, צריך להתפלל, צריך לעשות עבודה עצמית. הקושי הוא שאי אפשר להרפות. צריך להמשיך ללכת כל הזמן, גם אם כואבות הרגליים ואנחנו עייפים. והכי חשוב, צריך לעשות הכל בשמחה ולא להתייאש. וגם את זה מפליא לומר רבי נחמן מברסלב בחכמתו הגדולה ובאמרותיו הידועות: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד", ו"אין ייאוש בעולם כלל".

חודש אלול, חודש הסליחות, זוהי הזדמנות להתחיל להתכונן למבחן הגדול שעומד לפנינו בראש השנה וביום הכיפורים. בינות האטרקציות הרבות של החופש הגדול והחום הכבד, צריך להתעורר לתשובה גדולה ולחשבון נפש. הלוואי שנזכה לעשות זאת – בדיוק, בחיבור, בכוונה ובשמחה גדולה.