הנחותים

זה מתחיל עם המפגש החזיתי
עם הקרקעית שמוביל אותם להתכנס
בתוך עצמם בפינה חשוכה עם
ערימות של טישו. תכירו: הנחותים.
 
 
זה מתחיל עם המפגש החזיתי עם הקרקעית שמציף אותם עם כל מיני רגשות איומים, עם תחושה שאני כזה כישלון וכזה עלוב וכזה כלומניק, לשבת באיזו פינה עם ערימות של טישו…
 
תכירו, הנחותים.
 
עם הקרקעית, כמו שכל אחד מאיתנו יודע, נפגשים לא מעט במהלך החיים. נכון, זה לא הכי נעים, זה כואב ולא מרגיש נוח שם למטה כשהכל חשוך. אבל, וכאן ישנו אבל גדול, קביעת מטרה, הידיעה שיש לנו יעד בחיים – אם הם לא מונעים מפגשים כאלה, לפחות הופכים את הנחיתות לרכות ופחות כואבות. למה? כי גם הן חלק מהחיים.
 
בכל אופן, בלי קביעת יעדים ומטרות בחיינו לא נגיע לשום מקום. אם לא עשיתם את זה, זה כמו לטחון מים, להיתקע באותו מקום שנים! וכמו מים, כשאדם לא זורם הוא פשוט קופא ונשאר חסר תנועה.
 
מילה אחת הופכת את כל הקערה על פיה, מונעת מכל 'הנחותים' למיניהם להרגיש עלובים ולא יוצלחים, כזו שתגרום להם להרגיש שהם יכולים לטפס על ההר של חייהם – רצון.
 
לכל אחד מאיתנו יש מצבים בחיים בהם אמרנו לעצמנו 'אני חייב להצליח'. וככל שהרצון והחשק לזה היו גדולים, הבנו שאנחנו מסוגלים ויכולים להשיג את המטרה עוד יותר. זה לא חייב להיות מצב של חיים או מוות, אלא אפילו משהו שגרתי, חלק מהיומיום שלנו, כל דבר.
 
אז למי שלא יודע, הנה כלל חשוב בחיים: מוטיבציה זה רצון, ורצון זה כוח!
 
כאשר אנו מודעים לכוחות שלנו אנחנו הופכים להיות יותר יעילים. לכן, כדי לדעת לאן פנינו מועדות, אנחנו חייבים תחילה לדעת איפה אנחנו. וזה אומר, שאנחנו מכירים בכוחות שלנו, וגם בחולשות. וכשזה קורה, גם החולשות הופכות לנכס עצום בחיינו. אם יש לנו ניווט טוב בחיים, החולשות הופכות לערוץ מסייע ומכוון למסלול האמיתי שלנו.
 
ולא רק, אם נבין שהחולשות לא מגבילות אותנו, לא תהיה לנו שום סיבה להישאר תקועים בקרקעית. מה כן עוצר אותנו מלטפס ולהמשיך הלאה? חוסר מוטיבציה ורצון, אלה הדברים היחידים שממסמרים את האדם במקום בו הוא נמצא. לא חוסר מיומנות או כושר, אפילו לא אומץ לב ועזות רוח.
 
לדעת מי אנחנו, זה אומר שאנחנו יודעים היכן אנחנו נמצאים, באיזו נקודה אנחנו עומדים, ובעיקר – לאן פנינו מועדות. ומי אנחנו זו הנשמה שלנו. הרצון שלנו הוא האינדיקציה לכוחות הפנימיים הטמונים בנו, לקשר עם הנשמה שלנו. ככל שקשר זה יותר גדול ועמוק, כך נוכל להוציא מאיתנו את הטוב ביותר, להגיע ליעדים שסימנו בחיים, לכבוש את פסגת חיינו.
 
כי החיים, הם כמו טיפוס על הר. מתחילים למטה וממשיכים בטיפוס, שהוא לא פעם מפרך ומתיש, כלפי מעלה, אל הפסגה – אל המטרות, ההשראות והיעדים שלנו. בלי רצון ומוטיבציה חזקים לעשות את זה נשארים למטה, בתחתית ההר.
 
כידוע, חוסר מוטיבציה ורצון מובילים לעצלות ורגשות שליליים. לעולם לא תראה אדם עם מוטיבציה גדולה מדוכא או עצוב. זו הסיבה שהמפקדים, המורים או המאמנים הכי טובים הם אלה שיכולים להחדיר מוטיבציה ולעורר את הרצון בלב האנשים שתחת סמכותם ואחריותם.
 
הדרכים המובילות למעלה, אל פסגת ההר, הן רבות ומגוונות והן מסמלות את האפשרויות והבחירות השונות שאדם נתקל בהן בחייו, כאלה שישפיעו על עתידו.
 
מטפס הרים בלי מפה, או עם מפה אך עם הוראות בשפה זרה ולא מוכרת לו, לא יכול להגיע ליעד. על אותו משקל, אדם ללא רצון ומוטיבציה חסר את הכיוון, ואין צורך להזכיר כמה הוא סובל. הוא אף פעם לא יודע באיזו דרך עליו לצעוד ולאן לפנות. וכשאתה הולך לאיבוד, אתה לא מגיע לשום מקום חוץ מהקרקעית. ואז, ברוכים הבא למועדון הנחותים…
 
שני הפרמטרים האלה הופכים את החיים לנעימים. בלעדיהם, החיים בלתי נסבלים מכיוון שאדם לא עושה עם עצמו כלום, לא יכול להבין מה קורה איתו ולמה, הוא מאשים את כולם בכל מה שקורה לו ובכל זעזוע וכישלון בחייו.
 
מוטיבציה ורצון הם כמו קרש קפיצה. הם עוזרים לאדם שמטפס את גרם המדרגות של חייו בקפיצות אדירות ובמהירות. נכון, אתגרי החיים פוגשים גם את בעלי המוטיבציה והרצון, אבל להם יותר קל, והם אלה שמצליחים.