הרבה גלים מסתובבים באוויר

באוויר מסתובבים הרבה גלים שאין
ביכולתנו לראות ולקלוט. כך גם אלפי
רעיונות, מחשבות ורצונות שחוצים
רקיעים. אל תקלו בהם ראש. נסו להבין
מה הם משדרים. תעלו על הגל!
 
 
כדי לא לשכוח את הנושאים החשובים עליהם אנחנו רוצים להתפלל, למשל – לשלומו של אדם יקר, או נושא שיש להפוך בו, שגיאה שיש לתקן – טוב לרשום אותם ולהחזיק תמיד את היומן שלנו עלינו, לזיכרון. כי ברגע הנחוץ, בזמן ההתבודדות, נפתח את הפנקס ונוכל לעיין במה שרשמנו.
 
אוויר מלא גלים
 
באוויר מסתובבים הרבה גלים שאין ביכולתנו לראות ולקלוט אלא רק על ידי מכשירים מיוחדים: גלי רדיו, צלילים על קוליים, קרני אור צבעוניות בלתי נראות ועוד.
 
בדומה לזה, במישור הרוחני, אלפי רעיונות, הרהורים ורצונות חוצים את הרקיעים. רעיונות אלה פוגשים בנפשנו, על פי השגחת הבורא כמובן, ובכל עת יכול לצוץ בנו חשק פתאומי לעשות דבר טוב, להתפלל מכל הלב, ללמוד את כל התורה, לעזור לאחרים ועוד.
 
מחשבות אלה יקרות ואל לנו להקל בהן ראש. הן נשלחו מהשמים לעורר אותנו. הן בעצם קריאות הבורא אלינו. צריך להשתמש בהן, לא לתת להן להתנדף.
 
מה שכדאי לעשות, ברגע שמחשבה טובה צצה בליבנו, זה לבטא אותה מיד, על ידי שיחה בה נבקש מהבורא שיעזור לנו להוציא את כל הרצונות הטובים מהכוח אל הפועל. חכמת הקבלה מלמדת שלדיבור יש כוח גדול מאוד: במקרה כזה, הדיבור ייצור מעין כלי, בו הרוח והרעיון שהגיעו אלינו יוכלו לשכון. לאחר מכן, בעזרת השם, מחשבה ורעיון אלה יוכלו לרדת מעולם הדיבור ולהתגשם בעולם המעשה.
 
מכאן אפשר להבין את גודל העוצמה של האיחולים למיניהם. גם איחולים שליליים – עשויים לקרב את הרעה. לכן, הזהירו חכמי האמת את תלמידיהם מלהביע פסימיות, יוזמה שלילית ורצון בלתי טהור, שמא יגרום הדיבור להתגשמות הרעיון השלילי. כמו שמהצד הטוב והבונה ביטוי הכיסופים היה ממהר לקרב אותנו לביצוע.
 
כוונות טובות לא הולכות לאיבוד
 
אף כוונה טובה לא הולכת לאיבוד, מלמד אותנו הזוהר הקדוש. כל המחשבות והרצונות הטובים רשומים למעלה ויביאו לנו גמול. השם לא פוגע באף אחד מאיתנו והוא גם לא מקפח שכר כל בריה, אפילו שכר מחשבה טובה בלבד.
 
אם בורא עולם גומל טובות על כל פרץ שבא מהלב, על אחת כמה וכמה כשמדובר במילה טובה. מדוע? משום שהמילים מסמלות מאמץ גדול יותר ממחשבה לבד.
 
הרבה יותר ממה שהאדם מצפה לישועתו, מקווה הבורא בשבילו. כאשר אדם מצפה לישועה רוחנית, עליו להיות בטוח שהבורא משתוקק הרבה יותר שאותו אדם יתקן. שהרי, מרצונו השאיר השם את נוכחותו (היא השכינה הקדושה) כלואה כביכול בינינו – בגולה, כדי שאנחנו נזהה ונחזיר אותה אליו.
 
כן, זה דו-שיח!
 
אולי המתבודד רואה את עצמו כמבודד פיזית, אך ההידברות עם בורא עולם עדיין מכונה דו-שיח. לכן, אין דרך ישרה יותר כדי לשבור את הבדידות מאשר לעשות התבודדות. נשמע כמו פרדוקס?
 
לפתוח שפתיים כדי להביע בעיה, דרישה, רגשי חרטה או הודאה – זה להעמיד את עצמנו במצב בו נוכל לקבל את המילים הנשלחות אלינו מהשמים,כדי להאיר אותנו. המתבונן היטב בקטע זה יבין, ואולי גם ירגיש, שכל דיבוריו הם בעצם דברי השם יתברך.
 
איך נוכל לפתח רגישות על מנת לחשוף מתוך הדברים אותם אנו אומרים את מענה השכינה, ואף להבין אותם?
 
להיות מודעים לתופעה. ללמוד את השפה המדוברת, שהיא שפת הסמלים, הרמזים והסימנים. לחפש היטב בתוך המסר את השייך לנו, ללא הגזמה וללא המעטה. לזכור שאלפי קולות לבורא – החל מהפה שלנו, ממנו יוצא קול השם.
 
והנה, אנחנו מוכנים לקלוט את הגלים ולקבל את ההשראה.
 
זמן ההתבודדות שלנו יהפוך לשיעור. לימוד של התבוננות פנימית, אשר תחשוף בפנינו, אט אט, סודות מהאוצר הפנימי שלנו. אוצר המתגלה בעזרת התרכזות הנפש ורצונה להיוודע מהרצון העליון.
 
התבוננות פנימה תלמד אותנו דברים חיוניים להתפתחותנו. מכאן, נבין גם את היעילות שבפנקס הרשמים, אשר יכיל את הרעיונות הטובים שצצים במוחנו. כשנקרא את מה שכתבנו ביום האתמול, נוכל להמשיך בחיפושים כשאנו מצוידים ברגעים מיוחדים, מלאי השראה.
 
בינתיים, האדם הנבון, שקיים את עצתו של רבי נחמן מברסלב כפשוטה, קיבל תחושת נוכחות עם ידיד נפשו – בורא עולם יתברך שמו. נוסף על כך, כיוון שגם למד להכיר את עצמו ולאהוב את עצמו יותר, בין שני ידידיו (הוא עצמו ואלוקיו) לא נשאר עוד מקום לרגשי בדידות, הממררים את חייהם של כל כך הרבה אנשים.