וחיו בעושר… בלי אושר

שירה ישבה על הספה המפוארת בסלון ביתה. הוילונות היקרים השתלשלו עד לרצפה. שטיחים מרהיבי עין מכסים את הריצוף היוקרתי, מראה ענקית עם מסגרת ייחודית שיובאה מאיטליה תלויה על הקיר, גופי תאורה שונים מתמזגים עם האווירה העשירה לאורך החדר, זורקים את אורם בצורה מדויקת להפליא. ליושב בחדר שכזה לא קשה להפליג בדמיונו למחוזות רחוקים, האווירה נעימה, מלאת פאר והוד, אך גם עדינה, ונראה שכל אלה משתלבים להפליא. שירה יושבת שם, אך מרוחקת. מבט כואב נראה בעיניה. קשה להרגיש את ההנאה שיש לה מכל הפאר שבורא עולם זימן לה. ואם תשאלו אותה איך היא מרגישה, היא תגיד לכם בפה רפה 'בסדר'…
 
* * *
 
לפעמים נדמה לנו שאם נשיג את מה שאנו רוצים וחולמים עליו יהיה לנו טוב, שמח ומאושר בלב. בתחנה הבאה של חיינו. מתי? מחר, עוד שבוע, עוד חודש, כשיגיעו הספות החדשות, כשנחגוג את בר המצווה המפוארת לבן, כשנקבל את המענק הכספי או איזה אות כבוד, לא משנה מה – העיקר שיש באופק משהו.
 
ואז רכבת החיים שלנו עוצרת בתחנה הנכספת. אנחנו יורדים בהתרגשות, טועמים מהשלב שכל כך חיכינו לו, האושר מציף אותנו, הלב פועם… ואחרי זמן קצר הכל מתפוגג, כאילו לא היה. למה? איך זה יכול להיות? היינו כל כך בטוחים שזה הדבר שיגרום לניצוצות בעיניים שלנו, לאושר הגדול של חיינו, שנהיה מרוצים ומסופקים, שלא נמשיך לחפש…
 
מאמרים נוספים בנושא:
בועה של אושר
רגעים של אושר
החלום  המושלם
הדרך אל האושר
 
אושר, למי שלא ידע, לא קונים בחנות או משלמים עליו בכרטיס אשראי. אושר זה רגש פנימי, כזה שנולד בתוכי. שטיפחתי וגידלתי באדמת ליבי הקטנה. חז"ל אומרים, "טוב פת חרבה ושלווה בה". גם בפת חרבה יש שלווה מכיוון שהיא לא קשורה לשום גורם חיצוני. כך גם האושר והשמחה האמיתיים.
 
אושר גם לא תלוי במעמד חברתי, ולא משנה איזה סוג טלפון נייד יש לי, אם אני מנכ"ל או עו"ד מכובד מאחד המגדלים המפוארים אי שם בתל אביב. זה גם לא תלוי בעובדה שאני יכולה להיות פקידה בבנק, גננת, או אישה מובטלת.
 
אושר לא תלוי במצב אישי, זה לא חשוב אם אני רווקה, גרושה, נשואה פלוס, מעוכבת פוריות, אלמנה או משהו אחר.
 
אושר גם לא שייך להגדרה דתית כלשהיא, בין אם אני אדם רחוק מתורה ומצוות, ובין אם אני אדם שומר תורה ומצוות, כולל כל הנקודות באמצע.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הדרך הכי טובה לחופש
הגן  הקסום
הוא חיכה לאישה המושלמת
 
אושר גם לא תלוי באיך שאני נראית, לא משנה אם אני רזה, שמנה, מלאה.
 
אושר גם לא נחשב בגלל מוצאו של האדם  או לאיזו עדה הוא משתייך.
 
אושר לא צריך תנאי סביבה מסוימים, גם לא מעמד או כל דבר אחר, כי יש משהו אחר שגורם לו להציף לנו את הנפש.
 
אני זוכרת את ספר הילדות שמאוד אהבתי לקרוא – "מימי וסימי" שמו. זה ספר על שתי חברות, אחת בת יחידה מבית עשיר ומשרתים, משחקים וממתקים ומלא מלתחות של בגדים. והשנייה, מבית דל, משפחה ברוכת ילדים, בגד לשבת ובגד לחול וזה הכל. שתיהן לא היו מאושרת ושמחות בחלקן ותמיד חלמנו להיות בצד של השנייה. יום אחד, מורה חכמה הציעה להן להתחלף, רק לשבוע. וזה מה שהן עשו. אחרי יומיים הן נפגשו בכיתה והבינו שלא המצב, התנאים והאמצעים הם מה שעושים אותן שמחות, וכל אחת חזרה לביתה ושמחה בחלקה.
 
אושר הוא מתנה משמים, רגש פנימי שנוצר בתוכי ואני מאפשרת לו לפרוץ החוצה. צריך להתפלל על זה, לבקש מבורא עולם לזכות ולהרגיש אותו. יש כאן עבודה עצמית, בעיקר של לרצות להיות אדם מאושר, להאמין בזה ולחייך בכל אחד ממצבי חיי. לא לחכות, כבר להרגיש. לא בתחנה הבאה, אלא תוך כדי הנסיעה.
 
כי אושר, לא תלוי באף אחד. הוא לגמרי שלי.
 
 
* * *
טליה לוי (BA בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת. ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com