זה לא מה שרואים

אנחנו חווים קשיים ואתגרים, לא
מבינים ומאוד מפחדים מהניסיונות
המאיימים עלינו בלי הפסקה. אז
זהו, זה לא מה שאנחנו רואים.יש
כאן משהו שלא חשבנו עליו.
 
 
קחו בן שבט מהג'ונגלים של אפריקה ותכניסו אותו לחדר ניתוח בהדסה, שם יראה איך עושים ניתוח דחוף לכריתת תוספתן. מה לדעתכם יקרה ברגע שהמנתח יניף את סכין הניתוחים לעבר בטנו של המנותח, ושניות ספורות לאחר מכן יתחיל לחתוך אותה, כדי להוציא את התוספתן הסורר?
 
"ר-ו-צ-ח!!!" יצעק בן השבט הפרימיטיבי לעבר המנתח. בסביבה בה הוא גדל, כשמישהו מניף סכין זה בטח לא בגלל שיש לו כוונות טובות…
 
אנחנו יודעים שהמנתח אינו רוצח. אדרבה, הוא מרפא ועוזר, מציל את חייו של השוכב על שולחן הניתוחים. כי אם הוא לא יעשה את זה, מי יודע מה יעלה בגורלו.
 
את זה אנחנו יודעים, לא בן השבט הפרימיטיבי שהגיע מאיזה כפר נידח באפריקה.
 
לא פעם, התגובות שלנו לגבי מצבים מסוימים נובעות מתוך אימפולס מידי, בגלל שמשהו לא נראה לנו נכון או לא כשורה. כשאנחנו צועקים 'זה איום ונורא!', אנחנו, בין אם נרצה להודות בזה או לא, בדיוק כמו אותו בן שבט מהכפר באפריקה שצעק 'רוצח' למנתח.
 
האמת הרוחנית, ואיך שדברים נראים בעולם הזה, לא פעם שונים. מה שאנחנו רואים לא תמיד מובן לנו, ולא בגלל שמישהו לא רוצה שנבין. אלא, אך ורק בגלל שאיננו מסוגלים להבין דברים מעבר ליכולת ההבנה האנושית שלנו, בטח לא את החכמה האלוקית שעומדת מאחורי כל דבר בעולם.
 
מה יכול לעזור לנו להתמודד עם זה? רק האמונה. כי עם אמונה, דברים נראים אחרת. אמונה היא לא רק העיקר העומד מאחורי תרי"ג המצוות, אלא היא העיקרון הראשון, הבסיס והיסוד של הקיום שלנו. דבר ראשון, אנחנו מאמינים שהכל מאת הבורא, כי הוא היחיד שעשה עושה ויעשה את כל המעשים. דבר שני, אנחנו מאמינים שהכל לטובה. ודבר שלישי, לכל דבר שהבורא עושה יש מטרה.
 
לשלושת הכללים הללו אין יוצאים מן הכלל. אז למה צריך לשאול שאלות? למה משהו בכלל צריך להטריד את מוחנו ומנוחתנו?

  
לאברהם אבינו, אבי האמונה והעברי הראשון, לא היה שמץ של מושג למה בורא עולם מבקש ממנו להקריב את בנו יחידו, יצחק אבינו, במיוחד אחרי שאלוקים הבטיח לו שצאצאיו של יצחק הם אלה שירשו את ארץ ישראל. ולמרות שבקשתו של הבורא לא הייתה הגיונית בכלל, אברהם לא שאל שאלות. אולם, השכר שלו על זה הוא שצאצאיו, העם היהודי, יחיה לנצח ויזכה לכל הברכות של הבורא.
 
יעקב אבינו חי בבית חמיו, לבן הארמי, למעלה משני עשורים ועבד קשה מאוד להשיג את נשותיו וכל הרכוש איתו יצא משם לביתו בארץ ישראל. בדרכו חזרה, היה צריך להיאבק עם המלאך המפחיד של עשיו, ובהמשך להתמודד עם המפגש המאוד מאיים עם אחיו עשיו. וכשהוא סוף סוף חזר לארץ ישראל, בתו דינה נחטפה ועונתה באכזריות. אחיה, שמעון ולוי, יוצאים לנקום את חילול כבודה של אחותם והורגים את שכם בן חמור, בני משפחתו וכל בני עירו. יעקב כמעט ונאלץ לצאת למלחמה עם שבעת עמי כנען. בהמשך, שלושים שנה הוא מעביר בצער רב כשאינו מוכן להתנחם על אובדן בנו יוסף, שעל פי טענת אחיו נטרף על ידי חיה רעה. ואם זה לא הספיק, הוא נאלץ לצאת לגלות שוב – למצרים, בגלל הרעב שהיה בארץ ישראל.
 
הוא לא שאל שאלות. הוא אף פעם לא הרהר אחר מידותיו של הבורא. לא טען למה עשית לי את זה, למה לקחת את בני… שום דבר. ושלא תטעו, ליעקב היו חיים קשים, וזה לא מסתכם בכמה משפטים מהפסקה הקודמת, ליעקב היו לו חיים מאוד מאוד לא קלים, ובכל זאת, הוא לא שאל שאלות. מעולם לא חשב האם יש היגיון במה שעובר עליו והאם זה מגיע לו או לא.
 
את השכר הגדול הוא קיבל כשהתגלה לו שבנו יוסף חי וקיים, והוא המשנה למלך מצרים, המושל מטעם פרעה על כל האימפריה של אותם ימים. וגם, זכה שהשמחה ורוח הקודש שוב שרתה עליו ועל כל צאצאיו.
 
דוד המלך, שהבין את הסודות הכי פנימיים של הבריאה ואת שפת העופות והעצים, מעולם לא הבין למה הקב"ה ברא עכבישים ארסיים. מה ההיגיון בבריה שכזו ומה התועלת שבה?
 
זה היה בימים בהם שאול המלך החל לקנא בדוד, עד שלבסוף הגיע למסקנה שדוד מורד בו ועלול לרשת אותו. הוא וחייליו רדפו את דוד. באחד המקרים הגיע דוד למדבר יהודה, שם היה בסכנה איומה. יום אחד, כשכבר לא היה לו לאן לברוח הוא נכנס למערה. ברור שאם חייליו של שאול יגיעו לשם הם ימצאו אותו. אבל מה עשה הקב"ה? שלח עכביש ארסי שטווה במהירות הבזק רשת על פתח המערה. אין סיכוי שמישהו יכול להיכנס למערה מבלי לפרוץ את הרשת, נכון? זה מה שחשבו חייליו של שאול כאשר הגיעו לאותה מערה והבינו שדוד המלך לא יכול להיות שם בפנים. העכביש הציל את חייו של דוד המלך.
 
אבותינו התמודדו עם ניסיונות חיים מאוד קשים, שלא פעם האור בקצה המנהרה לא נראה באופק בכלל. לא תמיד הם הבינו מה קורה בחייהם, אבל האמונה הייתה המשענת עליה נשענו בתקופות אלה. הם לא שאלו שאלות.
 
גם לנו זה קורה. אנחנו חווים קשיים ואתגרים, לא מבינים ומאוד מפחדים מהניסיונות המאיימים עלינו ללא הפסקה. מה בורא עולם רוצה מאיתנו ולמה זה קורה לנו? איפה פה ההיגיון? אבל לא היגיון הוא מה שנדרש מאיתנו. ברגעים האלה כל מה שנדרש מאיתנו הוא רק לזרוק את השכל, להניח את ההיגיון בצד, וכמובן את האגו שדואג לכל רגשות המרירות והתסכול, בכל פעם שאנו חווים ניסיון כזה או אחר בחיים. גם לנו יש פוטנציאל להיות כמו אבותינו, אנחנו הרי צאצאיהם שקיבלו את כוח התפילה, האמונה, והיכולת לעמוד בניסיונות כמו האבות.
 
כי איך אמר לי פעם הרב נח וינברג זצ"ל, ראש ישיבת אש התורה? "לייזר, זוז הצידה ותן לבורא עולם לנהל את העולם". זאת אמונה.
 
כשאנחנו טסים ונמצאים גבוה בשמים, מעל הים או רכסי הרים, האם אנחנו הולכים לתא הטייס ומבקשים ממנו לדעת מה הוא עושה בכל רגע נתון? אם אנחנו בוטחים בטייס, אנחנו בהחלט יכולים לבטוח בבורא עולם.
 
עם אמונה, אין שאלות.
בלי אמונה, אין תשובות.