יש חיים אחרי הפרה

בוקר אחד הם התעוררו וכל עולמם חרב עליהם. הם לא האמינו למראה עיניהם – הפרה היקרה והאהובה, מקור פרנסתם היחיד – מתה… אותה פרה נאמנה, זו ששנים נתנה להם חלב שהיה מקור מחייתם וממנו הכינו את המזון שאכלו, החליפו אותו תמורת סחורה אחרת ולו רק כדי לשרוד את השגרה הקשה.
 
והם, כמו שסיפרו בהמשך, חיו בפשטות ודלות מסכנה, בגד דק לגופם ונעל קרועה לרגליהם. אבל מה, היו מאושרים! ככה הם חיו שנים, מאז שהם זוכרים את עצמם בכפר הקטן והנידח. שום דבר לא היה חסר להם. כלום. אומנם לא היה להם לאן לשאוף, אבל היה להם טוב ככה בחיים.
 
ובאותו בוקר הם חיפשו אותה, את הפרה שלהם. חיפשו בקרבת הבית, ליד הבאר, איפה היא יכולה להיות? לאן היא נעלמה?
 
מאמרים נוספים בנושא:
פרה באה, פרה הולכת
הסוד הכמוס של הפרה
זה בסדר, תמשיכו לחלום!
 
ואז, מצאו אותה. בתוך תהום, שוכבת ללא רוח חיים. מסכנה, כנראה נפלה. הפרה האהובה, כל החיים סבבו סביבה… והיא, מתה לה בצורה נוראית שכזו.
 
מה הם יעשו עכשיו? איך יחיו? ממה יתפרנסו? מה יאכלו? ואיך לכל הרוחות יתגברו על השבר הנורא שפקד אותם?!?
 
אז זהו, אחרי שחשבו ודסקסו קצת בנושא, האפשרות הראשונה שעלתה להם בראש הייתה ליפול. לרחם על עצמם. למה? כי אם עד עכשיו המצב היה דחוק ולוחץ, עכשיו זה ממש פיקוח נפש. גם אם את הבית הדל והבגדים העלובים שלהם הם ימכרו זה יעזור רק לשנה הקרובה, ומה אז? מה יהיה? יפשטו רגלם? יגוועו ברעב?!?
 
האפשרות הראשונה ירדה מהפרק, ואז עלתה האפשרות השנייה – לא רק שלא ליפול לצער והכאב שהם חשים, אלא לעשות בדיוק ההיפך – לצמוח ממנו.
 
לא, שלא תיטעו, הם לא ראו כאן את הסוף. אז מה כן? התחלה חדשה. הם גם לא חשבו שכל מה שקרה היה "במקרה". וחוץ מזה, הם ניצלו את ההזדמנות, כי זאת באמת הייתה הזדמנות.
 
הם התייעצו עם מביני עניין וניסו להבין איך הם יכולים לעזור לעצמם. אם הפרה נלקחה מהם אז עדיף שירכשו משהו יותר מתאים, יותר ברמה. וזה מה שהם עשו. הם נסעו לעיר, פעם הראשונה בחיים שלהם שהם רואים עיר, אנשים, חנויות, מכוניות, מדרכות… והם מה זה הסתנוורו… אחרי ההלם הראשוני, ובשפה לא כל כך מוכרת להם אבל עם המון תעוזה וביטחון, המון רצון ואמונה – אמונה בהשם, שהכל לטובה, ובעצמם, שהשינוי יוליד משהו חדש ונכון – הם הצליחו להשתלב באחד מבתי העסק בעיר.
 
ואז, הם גילו עולם.
 
הם גילו שהדרך לעיר אומנם רחוקה, אבל אפשרית. והכי חשוב, שיש חיים אחרי הפרה… אבל הם פתחו את העיניים. וכשהעיניים נפתחות, הדרישות גדלות. לא נורא, הם קיבלו שכר תמורת עבודתם הקשה וקנו נעליים ובגדים חדשים.
 
אחר כך, לחיים שלהם נכנסה גם תרבות. הם למדו לקרוא והכירו ספרים ומשחקים. השפה השתדרגה והלקסיקון התעשר. הם בנו עוד קומה. אם עד עכשיו היו מביטים לארץ כדי לחלוב את הפרה, ניקוי הרפת ועבודת האדמה, עכשיו הם זקפו קומה, הרימו ראש. הראיה שלהם גדלה והמרחב האישי העמיק. אחרי כמה שנים כבר אי אפשר היה לזהות אותם. הם מה זה היו שונים.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אל תחלום, תגשים אותו
מועד ב' – החוק הבלתי כתוב של החיים
זה לא חלום, זה להשתנות!
 
ואם לא הספקתם להבין, זה היה רק המשל.
 
לכל אחד מאיתנו יש את הפרה הקטנה הזו, המניע שמגביל אותו בחיים. כי מה לעשות, כאשר אדם מרגיש שטוב לו בחיים אז הוא לא מחפש שינוי, לא חושב על התקדמות, נשאר תלוי בפרה הקטנה שלא מאפשרת לו להתפתח, לגלות את הכישרונות והיכולות שלו. מגיע לשלב הזה שבו הוא מסתפק במה שהוא מייצר כרגע. והכי כואב, מנציח את עצמו במצב של בינוניות.
 
אבל לפעמים צריך להוריד את הכיסוי מהעיניים. לא לפחד מהפריצה הגדולה. כי אם לא נעשה את זה, נפספס את ההזדמנות להגשים את הפוטנציאל האדיר שלנו. גם לא נחווה את היכולות שלנו. ויש לנו כאלה, תהיו בטוחים בזה.
 
לפעמים, צריך פשוט לדחוף את הפרה הזאת לתהום. כי הפרה הזו היא ההרגלים שלנו, אלה שהשתלטו לנו על החיים וגרמו לנו להשתעבד אליהם, עד כדי עיוורון (או שזה בגלל הכיסוי?…)
 
ונכון, זה קשה לשנות הרגלי חשיבה ודפוסי התנהגות, אבל אם רוצים להגשים את החלום צריך לשנס מותניים, להשפיל שרוולים ו… להשתנות. כי מה שעשינו עד עכשיו לא הניב את הפירות שאנחנו אמורים לקבל, את הקידום והעשייה המפותחת יותר.
 
איך עושים את זה?
 
'יהיה טוב' – זה בסדר לומר את זה, וזה גם מחזק את האמונה. אבל צריך גם להכין כלי. צריך לחשוב איפה אנחנו עומדים בחיים ומה השגנו עד עכשיו. כמובן, להודות בלי סוף על זה. כי שום דבר לא מובן מאליו, אבל גם לא לעצור כאן. צריך לשאוף להתקדם הלאה. לשאול את עצמנו אם זה מה שאנחנו רוצים, אם אנחנו מאושרים, מסופקים, ומתקדמים לעבר המטרה? אם התשובות הן 'כן', אז אנחנו בדרך הנכונה. אבל אם 'לא', צריך לזרוק לתהום פרה או שתיים.
 
ואז? אז להתחיל לחשוב ביצירתיות ובכנות על הדרך החדשה. להאמין בעצמנו ובכוחות שלנו (כי כל זמן שהיינו משועבדים לפרה לא הייתה לנו ההזדמנות להכיר אותם). לחיות עם התודעה שבורא עולם רוצה להשפיע לנו את כל הטוב שבעולם, ומתוך זה לפרוח ולצמוח, לגלות את הכוח הפנימי האדיר שלנו.
 
החיים יכולים להיראות ולהרגיש אחרת. האושר והשמחה יכולים להיות מנת חלקנו, רק תזרקו כבר את הפרות האלה שמפריעות לכם בדרך.
 
 
* * *
טליה לוי (B.A בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת. ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com