לא חוצים גבולות

אחרי הכל, מדובר במספר נקודות
מסוימות חשובות וקריטיות בהן ההורה
צריך להיות במידה מסוימת על תקן
'שוטר', אם הוא רוצה להנחיל לילדיו סדר
והרגלים לחיים נכונים.
 
 
כשמדברים על חינוך ילדים באהבה, על דרכי נועם וכדומה, חשוב מאוד לשים לב שלא מדובר על חוסר משמעת וגבולות ברורים. אדרבה, אחד התפקידים החשובים ביותר של ההורים הוא להרגיל את ילדיהם למסגרות ולסדר חיים בריא. מדוע? מכיוון שלילדים קטנים אין את ההבנה לגבי מה נכון ומה לא נכון. אין להם משמעת עצמית וקביעת סדר יום, כגון מתי ללכת לישון, זמני אכילה, הכנת שיעורי בית וכו'. על ההורים מוטל ללמדם דברים אלה. וברוב הפעמים, ההורים צריכים לעמוד על נקודות אלה ולא להתפשר, משום ששם יש לילדים יצר רע מיוחד.
 
אחת הדוגמאות הנפוצות, להמחשת העניין, היא זמן השינה. ילד, כידוע, צריך יותר שעות שינה מאדם מבוגר. ילד שלא הולך לישון מוקדם נפגע מהרבה בחינות. גופנית – זה מזיק להתפתחות שלו, זה פוגע בתפקוד שלו, הוא קם עייף, או שהוא לא רוצה לקום בכלל (ומי לא מכיר את מלחמת הקימה בבוקר…) ואם הוא קם אז הוא מאחר לבית הספר. נפשית – הוא לא מרוכז בלימודים, הגוף מתמלא במתח שיוצר ריבים עם החברים וכן הלאה.
 
וכאן חשוב מאוד לדעת, שלא מדובר ב"רחמנות" ו"חום ואהבה" כשמאפשרים לילד לישון מתי שהוא רוצה. זאת אכזריות. בלי מסגרת וזמנים קבועים ומסודרים חייו של הילד נעשים קשים, וזה יכול לגרום לו נזק של ממש במשך הזמן. לכן, על ההורים להגדיר את זמן השינה בצורה ברורה – לעצמם ולילדים, ולהיות נחושים! אחרי שהילדים סיימו את העיסוקים שלהם – אכילה, משחק, שיעורים וכו', עליהם לדעת שאין מקום לשינויים – הולכים לישון בזמן, וזהו זה.
 
נכון, זה מצריך מתיחת קו ברור, ולהורים שקו זה ברור יהיו כלים לעמוד על כך בלי לכעוס. זאת, משום שהכעס בא מתוך נקודת חולשה, כשההורה לא יציב בדעתו ואינו בטוח ביכולת שלו לאכוף את הכללים והמשמעת בבית. אולם, הורה שמברר היטב לעצמו נושא זה, ויתעקש עליו, ישריש בילדיו הרגלי חיים בריאים. למשל, בהרבה מקרים הילדים אכן נכנסים למיטה בזמן, אך אז מתחילים המשחקים, הצחוקים וה'קונצים'… לא הולכים לישון. תגובת ההורים? כעס, צעקות, גערות וכו'. כל בית ורמת הכעס שלו… ברור שיש למצוא דרכים להימנע מהחיכוך היומיומי הזה. ואכן, יש לזה עצה והיא: אל תיתנו לילדים ללכת לישון לבד, אלא היכנסו איתם לחדר, אמרו איתם ביחד 'קריאת שמע', ספרו להם סיפור, ולאחר מכן בקשו מהם לשכב במיטה בשקט ועסקו במשהו – קריאה, לימוד וכו'. נוכחותו של ההורה בחדר מכריחה אותם לשכב בשקט במיטה עד שהם נרדמים. יש מקרים שנוכחות ההורה גם מקרינה רוגע וביטחון על הילד, דבר שמסייע לו לישון ביתר קלות.
 
והכלל הוא – שעל ההורים מוטלת האחריות להגדיר לילדים כללים שבעזרתם יהיו להם חיים טובים ומוצלחים, וכללים אלה הכרחיים מאוד, הן למצב הנוכחי של הילד והן להרגלים הטובים שלו לכל משך חייו. מצד אחד, צריך להעניק המון חום ואהבה, לא להצר את צעדיו של הילד כאילו הוא בבית כלא חלילה, אלא לתת לו תחום מחיה נרחב עם הרבה חרות כדי שיגדל עם אהבה ושמחת חיים. מצד שני, חייבים להרגיל את הילדים למשמעת במקומות ובמצבים הנצרכים, כמו בזמן השינה.
 
והעיקר הוא, שההורה נחוש מאוד בדעתו, מקרין ביטחון ולא מתפשר על המסגרת אותה קבע, שכאמור הכרחית ולטובת הילד. אפשר בהחלט לאפשר לילד לקרוא קצת במיטה עד שהוא נרדם, הכל לפי העניין, עד שהסדר מושרש בחייו של הילד. כמובן, שהסבר לעניין רק יוסיף – אמרו לילד שבשעה מסוימת הוא צריך לישון מכיוון שאז הוא יקום רענן ליום לימודים, לעבודת השם וכו'.
 
נחישות, ופעמים אף תקיפות, בנקודות אלה היא בעצמה סיבה לכך שצריך לתת לילדים בדרך כלל המון חום וחרות. כאשר ההורה בדרך ככל מקרין נועם ואהבה על ילדיו, ובנקודות מסוימות הוא עומד על כך שהילדים יהיו קשובים למסגרת שנקבעה, הילדים יקבלו זאת באהבה, ובהמשך, יישמו את הכללים שנקבעו בשמחה.
 
הילדים נרדמו? יפה. הבוקר הגיע וצריך לקום…
 
שעת הקימה הגיעה וגם כאן חוקי המסגרת פועלים. קמים בזמן וכל אחד פונה לדרכו כשהוא רענן ומסודר. ילד שלא רוצה ללכת לבית הספר – אם זה דבר שלא קורה הרבה, אפשרו לו להתפנק. ובאופן רגיל, הילדים צריכים לדעת שלא מוותרים על יום לימודים – המסגרות חשובות והכרחיות, וההורים צריכים להיות נחושים בדעתם בנושא זה.
 
וכמו כל דבר בחינוך הילדים, גם כאן ישנה השפעה גדולה מאוד מהעבודה העצמית של ההורים על חינוכם של הילדים. אם להורים אין משמעת עצמית, למשל, בעניין השינה והם 'נמרחים' עד שעות מאוחרות ללא צורך, יהיה להם קשה לדרוש מהילדים לישון מוקדם. לכן גם ההורים צריכים לעבוד על נקודה זו עם עצמם. מכאן רואים עד כמה חשובה עבודה זו של ההורה על מידותיו, כי ברגע שההורה שקוע בעצמו ובבעיותיו, ומזניח את חינוכם של הילדים לסדר ומשמעת כתוצאה מכך, אז אמנם בהתחלה זה נראה לו קל, אבל בהמשך הוא יעבוד מאוד קשה מכיוון שהילדים גדלים וכך גם הבעיות הנובעות מחוסר משמעת עצמית וסדר בחיים גדלות איתם. כל זה יהיה בעוכריו והוא יצטרך לעבוד קשה יותר עם הבעיות שיתעוררו בהמשך. לכן, טוב יותר להתאמץ כבר בתחילת הדרך ולהשקיע בקשר עם הילדים ובהנחלת מושגים ערכיים בחייהם, כדי שאלה יהפכו ויהיו חלק בלתי נפרד מהם ומהבית. ובנוסף, ילדים נוספים במשפחה כבר נולדים למסגרת ולמושגים אלה, וגידולם וחינוכם הופך להיות קל יותר וללא מאמץ.
 
חשוב מאוד שההורים יבינו ויבררו לעצמם את הצורך בסדר בחיים, משום שאין זה סותר את 'חינוך הילדים באהבה', שהרי אם אנו אומרים חינוך ילדים באהבה – משמע שיש לחנכם וזה צריך להיות כמובן באהבה. אם לא היה צורך בהנחלת ערכים וסדר בחיים לא היינו קוראים לזה חינוך ילדים באהבה, אלא 'חיי הפקרות' עם ילדים באהבה…
 
אחרי הכל, מדובר במספר נקודות מסוימות חשובות וקריטיות בהן ההורה צריך להיות במידה מסוימת על תקן 'שוטר', כדי שיהיה סדר בבית והרגלים לחיים נכונים. וחשוב לדעת, שהמושגים והערכים שאתם מנחילים לילדים מלווים אותם כל חייהם, לכן יש להיות חזקים בזה, אך לא לכעוס, ולהעמיד את הדברים על מקומם. והנקודות העיקריות לרוב הן: שינה וקימה בזמן. חזרה ממסגרת הלימודים ישר הביתה, ורק לאחר מכן ההורים ינהגו לפי ראות עיניהם – אם ישנן מטלות שעל הילד לעשות: הכנת שיעורי בית, מפגש עם חברים, משחקים – הכל לפי העניין. חשוב מאוד שהילד יגיע ישירות הביתה ולא יסתובב בכל מיני מקומות כשאף אחד לא יודע היכן הוא.
 
בכל נקודה ונקודה במשימת חינוך הילדים נצרכת, כפי שהזכרנו, עבודה אישית של ההורה, שיהיה לו קשר עם הערכים שהוא רוצה להנחיל לילדיו. וכאשר ההורה רואה חולשה בנקודה מסוימת יחזק אותה תחילה בעצמו, שהרי נושא זה לא נועד רק לילדים אלא לכל אדם, וכמובן גם להורים. זאת, משום שרואים בחוש שלאדם אין משמעת עצמית הוא לא מצליח בחיים.
 
משמעת עצמית – מה הכוונה?
 
משמעת עצמית פירושה שהאדם יודע לקבוע לעצמו דברים ולעמוד בהם! זה יכול להיות מטרות שהציב בפניו, גדרים וכו'. למשל, אדם החליט שהוא קם בשעה מסוימת ולא יאוחר ממנה, או שקובע לעצמו כמות חומר לימוד לכל יום, וכן הלאה.
 
וזה דבר בברור ומובן. אם היית כפוף תחת אדם שאתה מחויב לשמוע בקולו (כמו הבוס בעבודה) – היית עושה זאת. כך יראה ההורה את המשמעת העצמית שהוא מבקש להנחיל לעצמו, גם כשאין אדם שהוא כפוף לו ושהוא חייב לשמוע בקולו, אלא רק מכיוון שהוא החליט לעשות כן. בדרך זו יבצע את החלטותיו באותה מידת אחריות ואף יותר.
 
וההיפך ממשמעת עצמית – כאשר אדם לא קובע לעצמו יעדים, אלא 'שורף' את הזמן שלו. וגם כשהוא מחליט לעשות משהו, הוא מוותר לעצמו בקלות או ששוכח לגמרי ממה שהחליט. לפעמים אדם כזה באמת חייב לוותר לעצמו מפני שהוא כבר חולה בחולי של העצלות והחולשה, עד שהוא באמת אנוס לוותר לעצמו אחרת יצא מדעתו מרוב לחץ…
 
שמעתי פעם מאיש ניהול מקצועי מאוד, שכאשר הוא רוצה שמשהו ייעשה – הוא מטיל את המשימה על האדם היותר עסוק בחברה. הוא יבצע את המטלה בזריזות מכיוון שהרגיל את עצמו לעבוד כך. אותו איש ניהול ידע מניסיונו הרב שאם הוא יטיל את המשימה על אחד העובדים הפחות עסוקים, סיכוי גדול הוא שהדבר לא ייעשה, או יידחה כמו שאר הדברים שאותו עובד נוהג לדחות כל הזמן, ולכן הוא לא עסוק…
 
יהי רצון שנזכה לעבוד את השם ברצינות ובשמחה, וננחיל לילדינו ערכים נכונים להצלחה אמיתית, לעשות את רצון השם בחשק ובהתמדה, ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.