רק אחרי תשע בערב

ילדים הם ברכה… עם השקעה
ולימוד התוצאות עתידות להתגלות
בשטח, והלא יאומן עתיד להתרחש.
כן, גם לפני תשע בערב…

בתוך מסגרת, חלק 7

שמירת זמנים

אחד הנושאים החשובים ביותר שצריך לחנך תחילה, על ידי המסגרת, הוא שמירת זמנים. כלומר, שלכל בני הבית, מקטן ועד גדול, יהיה ברור ש"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם". לכל דבר ופעולה יש זמן משלהם, וכולם צריכים לעמוד בזמן שנקבע לכל פעולה.

וכאשר אנו מדברים על שמירת זמנים אצל ילדים, הכוונה היא בעיקר בזמן שנקבע לשינה, לקימה בבוקר, זמני ארוחות, חזרה בזמן מפעילות או מפגש חברתי וכו’. כמובן שכאן נכנס העניין של העקביות, בו עסקנו בפרק הקודם. שהרי, חוק שלא ייושם בקביעות נדון מראש לכישלון, וחבל. לכן חשוב מאוד לשים את נושא העקביות בסדר העדיפויות של המסגרת ולעבוד איתו. כלומר, לקבוע חוק שקל ליישמו ולעקוב אחריו, ולאחר תקופת הסתגלות להתקדם הלאה. ציינתי גם, שחשוב מאוד לעקוב בכתב אחר החוק. למשל, למלא טבלת הצטיינות.

בכיתה בה אני מחנך, אנחנו נמצאים כבר בשבוע השישי של מבצע "שמירת חפצים". כיצד נולד המבצע הזה? אז כך, ברוב הפעמים, עד לפני תחילת המבצע, התלמידים היו מגיעים עם קלמר שהיה חסר בו ציוד הכרחי. יום אחד חסר עיפרון, ולמחרת מספריים. יום אחד מחק, ויום אחד מחדד… בקיצור, בלגאן. החלטנו ביחד, התלמידים ואני, להתחיל מבצע. (זוכרים, את כל ההחלטות מקבלים ביחד מכיוון שזה עוזר לילד בהמשך להתבטא ולספר מה קשה לו). לאחר שהסברנו את היתרונות והחסרונות בנוגע לשלמות חפצי הקלמר, כל תלמיד הבין שעליו להגיע ללימודים עם קלמר המכיל את כל הנחוץ. כולם גם הבינו שאי אפשר להשאיל מתלמידים אחרים, מכיוון שזה גורם לא פעם למריבות, סכסוכי חברים, חוסר סדר כללי, הפרעה למהלך השיעור וכו’. הצבנו יעדים ומטרות – מדי ערב, לפני שהילד הולך לישון או בבוקר לפני שיוצא מהבית, עליו לבדוק את הקלמר. לאחר התפילה, כל תלמיד הניח על השולחן את הקלמר שלו וסימנו בטבלה את פרי עמלו של כל אחד. למי שחסר פריט ציינו זאת (וזה רק כדי להזכיר לי ולא לו). התלמידים המסודרים מצטיינים כבר שישה שבועות וזוכים בפרסים יפים. עם אלה שחסר להם באופן עקבי, אני עובד באופן איש לאחר שבדקנו לעומק מה הבעיה. ואתם יודעים מי הכי הצליח במבצע? אותו תלמיד שלהוריו היה רצון לעזור לו.

כמובן שגם לי הייתה עבודה – הייתי צריך להיות עקבי, לבדוק בכל יום, לסמן בטבלה, לשוחח עם המתקשים, לקבל ביחד עם הילד החלטה כדי לשפר להבא, לחלק פרס למצטיין, לדרבן…. בקיצור, להיות הגורם המתווך בין הילד לבין ההצלחה.

נכון, הדרך עוד ארוכה. חינוך לסדר ואחריות הוא אחד הנושאים שקשה לעבוד עליהם, ובפרט כאשר יש לך "שותפים" מהבית. בכל אופן, הישג אדיר נרשם: הילד המתקשה לשמור על סדר (או הילד המפוזר) שומר על עקביות בכיתה. בעזרת השם, הוא ילמד לעשות זאת גם בבית. וכאיש חינוך אומר ש"עיפרון ודבק לא פחות חשובים מסוודר". גם אתם, הורים יקרים, צריכים לתת את דעתכם לעניין ולוודא שהילד מגיע מסודר לכיתה, זה המינימום שנדרש מאיתנו, ההורים.

לפני תשע בערב

על המקרר בביתו של ידיד ותיק ראיתי סטיקר צהוב, מהסוג שמצמידים לשמשה האחורית של המכונית. היה כתוב שם באותיות גדולות "ילדים הם ברכה!". הזדהיתי עם הכיתוב, אך לרגע קט בלבד, שכן בשורה שמתחת, באותיות קטנות יותר, נרשם: "רק אחרי תשע בערב".

הציניות, על חשבון הדבר הטוב ביותר שיכול להיות לאדם, הכעיסה אותי. התפלאתי על ידידי, המוכר לי כאדם בעל גישה בריאה לחיים, איש נבון ופיקח שאינו ממהר להיגרר אחרי בדיחות.

ידידי, שראה אותי מתבונן על הסטיקר, חייך חיוך כואב ואמר: "מה לעשות, מה שנכון נכון". וכאשר נוכח שהמבט שלי אינו משדר הבנה, המשיך: "תראה, הם משגעים אותי הילדים האלה, שיהיו בריאים. לא נותנים לי מנוחה, אין להם טיפת משמעת. הם בטוחים שהכל מגיע להם, חייבים לתת להם כל מה שרק אפשר, ואילו הם לא מושיטים אפילו אצבע קטנה כדי לעזור לנו. אני ואשתי "נקרעים", והם עושים "מה שבראש שלהם". בלילה, אחרי השעה תשע, כאשר הם ישנים יש לי שקט. תאמין לי, עכשיו הם ממש כמו מלאכים".

ליבי השתתף בצערו, הבנתי את תסכולו. נזכרתי בתובנה ששמעתי פעם מאדם חכם שאמר: "להיות הורה זה המקצוע הקשה ביותר. למרבה הפלא הוא ניתן תמיד לחסרי ניסיון…"

שאלתי אותו: "האם מלבד תליית סטיקר על המקרר, עשית פעם משהו בעניין זה? האם ניסית לעזור לעצמך אי פעם בצורה רצינית? לברר מה מניע את התנהגותם של הילדים? מה עומד מאחורי חוסר המשמעת? מדוע אתה צריך לדבר אלף פעמים עד שיש תזוזה כלשהי אצל הילדים? חשבת פעם, כיצד אתה יוכל לגרום שהילדים יהפכו למשתפי פעולה ולבעלי משמעת?"

התשובה שקיבלתי הייתה בהחלט צפויה, הוא מעולם לא עשה מאומה בעניין. לא התעניין, לא למד, לא קרא ספרים, לא התייעץ עם אנשי מקצוע, אפילו לא ניסה לדבר עם בעלי ניסיון רב ממנו. הוא פשוט נתן לעניינים להתגלגל, בתקווה שיהיה טוב (אחרי תשע בערב…), בציפייה שהעניינים כאילו יסתדרו מאליהם. וכך, בכל יום מוציאים הוא ואשתו את גרונותיהם בתקווה שהילדים ישמעו להם. הם צועקים, כועסים, מאיימים, האווירה נעשית עכורה, הילדים אינם רגועים וההורים מתוסכלים מהמצב.

וכל זה למה? כי הם מעולם לא ניסו להתעניין וללמוד, כיצד לדבר באופן שהילדים ישמעו, כיצד לגרום לכך שהאווירה בבית תהיה רגועה ונעימה, ושהילדים ישתפו פעולה ויקלו על ההורים.

כן, אלו אינם חלומות באספמיא. אלו דברים שבהחלט אפשריים, אפשר להיות הורים רגועים ונינוחים לילדים ממושמעים ומשתפי פעולה. אולם כמו כל דבר טוב "זה לא בא בקלות", יש צורך להתאמץ לצורך כך, להתעניין וללמוד. התוצאות עתידות להתגלות בשטח, והלא יאומן עתיד להתרחש. כן, גם לפני תשע בערב… (מאמר באדיבות ארגון ערכים)

השכמת בית המדרש – שחרית וערבית

מכיוון שאנו באמת רוצים להרגיל את הבית שלנו לסדר, ושבעזרת השם יהיה לנו בית שמתנהל על מי מנוחות עם ילדים מחונכים, אז כמו בכל פעולה, נתחיל להתפלל להשם יתברך שיעזור לנו לעבוד ולהצליח בנושא שמירת זמנים בבית. ונמשיך אל הנושא הראשון על הפרק, עליו נעבוד: זמן השינה.

פעם, שאלו את זקן אנשי שלומנו בדור האחרון – רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, מדוע אומרים בתפילת שחרית במשנה של "אלו דברים" (בנוסח ספרד): "וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ-שַׁחֲרִית וְעַרְבִית"? מילא, לשחרית צריך להשכים אבל לערבית? ענה להם הרב: הכוונה היא "השכמת בית המדרש שחרית – על ידי ערבית. אדם שלא משכים (מזדרז) להתפלל ערבית, ישן על פי רוב מאוחר וכך לא יוכל להשכים גם לשחרית".

והדברים פשוטים וברורים. כדי להתעורר בבוקר, צריך גם לישון בזמן סביר. ילדים צריכים לישון לפחות 10-11 שעות בלילה כדי שיוכלו לקום בקלות בבוקר ויהיו מרוכזים בלימודים. ילדים שישנים מאוחר מגיעים עייפים ומותשים לבית הספר. לכן כל היום שלהם מתנהל בעצלתיים. גם התסכול נהיה מנת חלקם, ולא תמיד הם מבינים למה. אך מכיוון שאנו, ההורים, רוצים ילדים מוצלחים, מוטלת עלינו החובה לעשות כל שביכולתנו כדי שבבית שלנו לא יהיה מקום שבו הילד יתקשה להצליח. אדרבה, נחזק ונעזור לו להצליח על ידי הסרת המונע להצלחה. כלומר, כדי שהילד יצליח לקום בשבע בערב, עליו לישון לא יאוחר מהשעה שמונה בערב.

* * *
הרב יצחק אבוחצירא הינו איש חינוך ומחנך בתלמוד תורה "שלום בנייך" של הרב שלום ארוש שליט"א.