לבטוח ולסלוח

מדוע יש אנשים שקל להם לסלוח ולאחרים
לא? האם לסלוח למישהו זה אומר שצריך
לבטוח בו? מושג ה’סליחה’ יכול להיות ענק
בשבילי ובשביל הרבה אנשים, וגם בשביל
כאלה שלא מבקשים אותו בכלל…

פעמים רבות מצאתי את עצמי חושבת בצורה מעמיקה על המושג ‘סליחה’ (מחילה). מה משמעותו האמיתית בתורה? אני לא רב וגם לא בקיאה במכמני התורה כדי שאוכל לענות באמת על השאלה הזו. האם משמעותו היא שאנחנו מרגישים כעת שהמעשים של האדם, הזקוק לסליחה, היו בסדר? האם זה אומר שאנחנו חושבים שהאדם הזקוק לסליחה לא יכול היה להתנהג אחרת?

מדוע יש אנשים שקל להם לסלוח ולאחרים לא? ולמה כשמעשיו של אדם מסוים יכולים להיות נוראיים ולמרות הכל לסלוח לו, ואילו מעשיו של אדם אחר קטנים יותר ופחות פוגעים, אבל לו אי אפשר לסלוח. ולא רק, אלא לגרור את הכעס עליו במשך שנים, עד שמגיעים למבוי סתום? לדרך ללא מוצא? האם לסלוח למישהו זה אומר שצריך לבטוח בו? המונח ‘סליחה’ יכול להיות ענק בשבילי ובשביל הרבה אנשים מכיוון שהוא כל כך קשור לביטחון.

דוד המלך ע"ה אומר, שעדיף להיות בידיו של השם מכיוון שרחמיו אינסופיים, ולא ליפול בידיהם של בני אדם. להשליך הכל רק על השם ולא לבטוח בשום בשר ודם.

הרב שלום ארוש, בספרו בגן האמונה מדבר על נקודה זו. הוא מסביר שבסופו של דבר, גם אם ננסה כל מיני תחבולות או דרכים כאלה ואחרות, הביטחון שלנו הוא רק בהשם. אנו יכולים להישען אך ורק עליו. אם אנו שמים את עצמנו, את האושר והשמחה שלנו, בידיים של האנשים הסובבים אותנו, אז אנו מביאים על עצמנו קללה. אבל אפשרות אחרת היא – אם יש לנו אמונה בבורא, ששולט בכל ובטבע, ויכול להפוך, כפשוטו ממש, כל דבר לטובתנו, אז אנו, בדרך מסוימת, יכולים להרגיש שיש לנו חשבון בנק ששום משבר כלכלי או קריסה כלשהי תפגע בו. נוכל למשוך מחשבון זה בכל זמן שנצטרך.

ההסבר שלי לזה הוא, שבסופו של דבר אנו צריכים לתת דין וחשבון לבורא עולם. איננו יכולים להישען על אדם ולחשוב שהוא זה שיגרום לנו הקלה ורווחה. רק ההחלטה שלנו להשתמש בבחירה החופשית שהבורא נתן לנו, כדי שנפנה אליו, היא זו שתפתח בפנינו את הדלתות. אין זה אומר שאיננו אמורים לבקש את הצדק בעולם הזה על הפרות חוקיות. אנו מחויבים לעשות זאת. אבל גם במקרים מעין אלה, בלי רשותו של השם, לא נצליח. ויש גם פעמים בהן אין באפשרותנו להחזיק אדם ולחייב אותו לתת דין וחשבון, אולי בגלל הטעויות שלנו, אולי בגלל שהאדם הזה כל כך מיומן בלחמוק מדברים, ואולי בגלל שהשם מנסה ללמד אותנו משהו והוא לא יאפשר לזה לקרות. אז אנחנו חוזרים להסתובב סביב עצמנו. אנו חייבים להפנות זאת אל השם ולהיות בטוחים, בסופו של דבר, שאף אחד מאיתנו לא יתחמק משום דבר.

אם לא נמצא דרך להמשיך הלאה מהרצון להבין את חוסר הצדק בחיינו, הקשור במעשיהם הלא טובים של אנשים אחרים, וניגרר לעשות את הטעות האיומה ביותר – לשים עצמנו בתפקיד המענישים, אז אנו לוקחים את הסיכון להיתפס בכלא אותו אנו בונים שוב ושוב ל’פושעים’ שנכנסים לחיינו. זה מצריך מאמצים רבים. אם מישהו מתנהג אלי בחוצפה ובגסות שוב ושוב, אבל אני לא מאמינה שהוא יגיע בסופו של דבר למסקנות נכונות אלא אם כן אעניש אותו, אז חתמתי על חוזה עבודה, ויכול להיות שזאת תהיה עבודה של פול-טיים-ג’וב. ואם אדם זה אומר משהו שפוגע בי, למשל שותף לעבודה או אדם איתו אני בקשר, אז אהיה סופר-עסוקה בלנסות לעצור אותם כל הזמן, ולבנות להם את התאים בכלא שאני בונה ללא הרף. כמה נורא. כי זה לא משנה כמה פעמים אבנה את התאים הללו, הם ימשיכו להיעלם והאדם ימשיך להתנהג כמו סופר-טיפש. ומעל לכל, ברור שרק אני נמצאת בכלא שאני בונה במו-ידיי, דבר שמרחיק את המטרה של כל הניסיון והמאמץ אותו אני משקיעה.

בחזרה למושג הסליחה. האם זה אומר שאני צריכה לסלוח ולשכוח? האם זו האפשרות היחידה? זה אומר שאני אולי צריכה לקבל את העובדה שאני אמורה לחיות עם אנשים חסרי דעת בחיי ושאף אף פעם לא אפטר מהם! האם זה לא המקרה, כמו של השותף, כשאהיה תמיד במשרד כאשר מישהו שודד ממני את הדרך להתמודד עם מצבים כאלה? אולי אפתח עסק משלי? האם לא יהיה מצב בו העובדים שאעסיק יתגלו כאנשים קרים, או כאלה שלא ניתן לבטוח בהם? מה עם הלקוחות שלי? לעולם לא אצליח לברוח מהאנשים שמשגעים אותי והורסים את הביטחון שלי.

עלינו למצוא דרך בה נוכל להסתכל על אותם אנשים מטורפים איתם אנו חייבים לחיות בדו-קיום, כך שהשפעתם תקטן, ואולי גם תקטן להפליא. עלינו למצוא דרך בעזרתה נוכל ללמוד מהטעויות אותן אנו רואים שוב ושוב, שהשם מניח בדרכנו, ולמצוא דרך להרחיק עצמנו, כדי שזה לא יפגע בנו. אולי אני לא צריכה לבטוח באדם שיתנהג כראוי, אלא לבטוח בהשם. אני לא חושבת שמדובר בסליחה, אלא פשוט בידיעה שהבורא הוא זה ששולט בעניינים ובהכל. לאדם מולי יש בחירה חופשית. בורא עולם ידרוש ממנו את הדין והחשבון על מעשיו במקום בו אני לא אצליח. ואם השם ממשיך לבחון אותי, אולי יש לזה סיבה – שאעבוד על פנימיותי ואבין, אם זה אפשרי.

בסופו של דבר, אני יכולה להתמקד על מה שנמצא בשליטתי, תוך כדי שימוש בחופש הבחירה שבורא עולם נתן לי, ולהתנהג הכי טוב שאני יכולה. אני יכולה לנסות להבטיח שלא אהיה הטיפשה הגדולה בחייו של מישהו אחר. אם זה יכול לעזור לי לבטוח בבורא עולם, לקבל את העובדה שהאדם מולי הוא מניעה שיכולה לעזור לי לצמוח ברוחניות שלי, אז המרכוז שלי נמצא במקום בו הוא צריך להיות – להשתמש בחופש הבחירה שלי ולבטוח בהשם, שזה הכי כדאי, ואז, בגלל שאני בוטחת בהשם, אחיה על פי דבריו ואסייע בתיקון העולם. אז אני באמת משוחררת מהמאבק להצדיק את מושג הסליחה בפני אנשים שבכלל לא מבקשים אותו.