מחכים למשהו?

מכירים את ההרגשה הזו שאתם
מחכים למשהו? לאיזו הארה משמים?
לחוויה שתמלא אתכם? לא למשהו
שישתיק אתכם לרגע, אלא לדבר
האמיתי, שיעשה לכם את זה באמת?
 
 
מכירים את ההרגשה הזו שאתם יושבים על הספה ומחכים למשהו? כשלפעמים מרגישים קצת בדאון ומחכים לאיזו ההארה משמים, לאיזו חוויה שתמלא אתכם? משהו להיאחז בו, להירגע ולהתנחם?
 
זאת יכולה להיות שיחה עם חברה, סיפור טוב שקראתם לאחרונה, מפגש עם אדם קרוב, או אפילו, סתם כך, עם כוס קפה ועוגה נחמדה.
 
משהו.
משהו להירגע.
 
בכל אופן, המשהו הזה עוזר לאותו רגע או לפרק זמן מסוים. אולי להעביר את הלילה קצת יותר רגועים ונינוחים.
 
למשהו הזה יש כוח להשתיק אותי, אבל בתוך תוכי אני יודעת שזה רק משהו, שזה עוד משהו. וזה לא באמת נותן לי מענה. זה לא באמת מספיק ממלא, זה זמני.
 
כי אולי הנשמה שלי רוצה משהו אחר? משהו אמיתי, משהו רוחני ונצחי? משהו פנימי?!
 
החיים בנויים מהרבה 'משויים' כאלה והם קורים לנו כל הזמן במהלך היום. לפעמים אנחנו מבחינים בהם, לרוב לא. אנחנו כל כך עסוקים בלחיות את היומיום, לצלוח את השעות הרבות, כך שאין לנו פנאי או צורך לשים לב למשהו שקורה לנו.
 
עד ש…
 
החיים לא זורמים כמו שרצינו, וכשהתוכניות משתנות זה מאלץ אותנו להשתנות, בהתאם למציאות ששינתה כיוון או מצב, גם אם אנחנו לא רוצים או מאוכזבים. למה? כי אין הרבה ברירות!
 
ואז…
 
או – שאנחנו מנסים להיראות גיבורים וזורמים עם החיים, עושים מה שצריך, פחות או יותר, עם פרצוף שמח וכל הזמן מדחיקים את הקול הקטן הפנימי שמנסה להתעורר ולעורר.
 
או – שאנחנו מספיק בטוחים בעצמנו ומוכנים להודות שזה, איך לומר, קצת מבאס, כי תכננו אחרת, ורצינו כך, וחשבנו על, אבל נשלים בסופו של דבר עם מה שיש בלית ברירה, כי זה מה יש.
 
או – שנתבונן פנימה בתעוזה וגבורה, עמוק בתוכנו, וננסה להבין למה –
 
למה אני לא יכול לקבל את השינוי בהשלמה?
למה אני מושפע  כל כך משינויים ואפילו קטנים?
למה זה תופס אותי ואני נתקע?
למה זה נראה לי שחור או לבן, בלי גווני אפור?
ובכלל, למה?
 
לכל ה'למות' האלה יש תשובה אחת והיא – אמונה!
 
אנחנו חיים בעולם הזה וכביכול מנהלים לעצמנו את חיינו. מעין תחושה שאנחנו מתכננים את היום, את המחר, את השבוע והשנה, אפילו את ה-20 שנים הבאות… לכאורה.
 
אנחנו מרגישים מעט שליטה בחיינו, לכן חושבים שנעשה כך, נפעל אחרת, נזמין, נבקש… וברור מאליו שהכל, אבל הכל, צריך לקרות כפי שתכננו, חלמנו, רצינו והשקענו… כי למה לא? למה בעצם לא?!?
 
אה… כי יש מנהיג לבירה! יש בורא לעולם! אנחנו החיילים שלו, אנחנו הילדים שלו, אנחנו הבנים שלו. וכאבא, כמפקד וכמלך, הוא  הגדול, הוא הכל יכול, הוא יודע הכל, והוא המילה האחרונה! והוא עושה הכל רק לטובה, ברכה והצלחה!
 
כמפקד, הוא נותן לנו מרחב  מחיה, מגרש משחקים, שדה אימונים והרבה ניסיונות.  והכי חשוב, אפשרויות, הזדמנויות והרבה מבחני חיים. למה? כדי שנוכל לתהות, להתנסות, לבחור, ללמוד ולהשכיל, ולפעמים גם להבין. שתהיה לנו אפשרות לגדול, לצמוח, להתחזק ולהתעצם. לגלות את עצמנו, להתרחב, להתחזק ולהתקרב אליו באמת.
 
כאבא, הוא רוצה שנתחבר אליו דרך הנקודה הפנימית שבנשמה שלנו.
 
יש בתוכנו משהו שלא מוגדר לנו מכיוון שהוא רוחני ובלי גבול. והמשהו הזה, הבאר הפנימית שלנו, רוצה להתמלא כדי שנוכל לשאוב ממנה כוח, אמונה, נתינה ודלק לחיים בעולם הזה, להיות דוגמא ומקור השראה לעצמי, למשפחתי, לחברותיי ולעולם כולו! לחיות חיים של אמונה ולדעת שהכל ממנו יתברך, בדיוק כפי שצריך, ללא שינוי או שיפור כלל.
 
כי כשאנו מאמינים באמונה שלמה שאין לנו שליטה על החיים שלנו, רק אז אנחנו מסוגלים לקבל אותם כמו שהם – ולהרפות. להתרכך. לא לסחוב על הכתפיים שלנו אחריות ואשמות מיותרות. ואז, ממילא, לקבל את השינויים באהבה, לאפשר להם להיות חלק מחיינו ולהשפיע על הנשמה שלנו. לצבוע בגוונים ססגוניים את חיינו, למלא בצלילים ענוגים את ליבנו. במנגינה חדשה, בשנה חדשה והזדמנות חדשה, בעזרת השם.
 
כמלך,
 
ובכן, עברנו את התחנה הראשונה – ראש השנה, ואנחנו עם הפנים לתחנה הגדולה בהא הידיעה – יום כיפור, וכמלך הוא יצא לקראתנו בחודש אלול לשדה, לכבודנו, להראות לנו את אהבתו וגדולתו, אהבה בלי גבולות, ולתת הזדמנות שווה לכל הנשמות, בין אם אנו לבושים כראוי להיכנס בשער המלך ובין אם לא, בין אם הספקנו או התאמצנו, ובין אם לא. ויותר מכל, גם אם בתוך תוכנו חשבנו שאנחנו לא ראויים ללבוש בגדי מלכות ולפגוש את המלך!
 
זאת הגדולה של המלך!
                                                                                                                    
הוא נותן הזדמנות שווה לכל ברואיו, כל אחד בדרגה שלו, בקצב שלו, בכברת הדרך בה הוא נמצא, בשדה במדבר או בשער הארמון. לא משנה הדרגה הרוחנית  שלנו, אנחנו יהודים, אנחנו חלק מהעם הנבחר. המציאות הגשמית לא תופסת מקום והעובדה שיש בתוכי  חלק אלו-ק ממעל לא ניתנת לשינוי! 
 
אז זהו, זה עצם הלוז, המשהו שמגלה אחריות כלפי ונותן לי הזדמנות להתקרב שוב ולעלות על דרך המלך!
 
ועכשיו יותר מתמיד, ולא הרבה זמן אחרי שקיבלנו את השנה החדשה, ננצל הזדמנות זו, ונבקש מהכל יכול, מלך המלכים הקדוש ברוך הוא, שנחתם בספר החיים לשנה טובה ומתוקה, שנזכה לטוב, לשפע, לשמחה ולנתינה. ויותר מכל, לגאולה הקרובה, אמן!