מי אחראי?

הכי קל לגלגל את כדור האחריות
על כל מי שאפשר, רק לא עלינו.
זה טבע האדם, להרגיש נקי מכל
אשמה ואחריות. כולם, כולל בורא
עולם, רק לא אני. האומנם?
 
 
האם העובדה שבורא עולם, בצורה מסוימת, לוקח אחריות על החטאים שלנו פותרת אותנו מהצורך להתפלל ולעשות תשובה על מעשינו, בעיקר לקראת חגים הבאים עלינו לטובה, עם הדגש על החג שמסמן את ההתחלה החדשה – ראש השנה?
 
ברור שלא.
 
ובכלל, איך אפשר לומר שבורא עולם לוקח על עצמו את האחריות הזו?
 
שימו לב למה שאומרים הנביאים:
 
הנביא מיכה אומר: "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי" (מיכה ד, ו). בורא עולם מבטיח שלעתיד לבוא הוא יאסוף את בני ישראל מכל הגלויות ויביא אותם לתיקון המושלם, כי הוא זה שגרם להם לחטוא על ידי שנתן להם את היצר הרע.
 
הנביא ירמיהו אומר: "… הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו יח, ו). בורא עולם אומר לנו, שכמו שהקדר מעצב את החימר כפי שהוא רוצה כך הוא יכול לעשות איתנו. למעשה, זאת, כביכול, 'ההודאה' של בורא עולם שאם אדם נכשל זה רצון השם בלבד.
 
הנביא יחזקאל אומר: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (יחזקאל לו, כו). בורא עולם לוקח על עצמו את האחריות על לב האבן שנתן בגוף האדם, לב שחוטא, אבל ברגע שיחליט אחרת הוא יסיר אותו וייתן לנו לב בשר. בכוחו לעשות את זה.
 
הנבואות לעיל מוכיחות שבורא עולם מקבל על עצמו את האחריות על כל הנזקים שיש בעולם הזה. הוא עשה ועושה איתנו כל מה שהוא רוצה. הוא יכול להחליף לנו את הלב מאבן לבשר. אבל, וכאן יש אבל גדול וחשוב מאוד, דברים אלה לא מהווים מחילה וכפרה ואחריות על החלק שנדרש מאיתנו לעשות! אלא תמריץ ועידוד להתפלל, כי אם בורא עולם יכול לעשות מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, אנחנו צריכים להתחנן אליו שיוביל אותנו בדרך הישרה, לעשות את החלק המוטל עלינו, לעזור לנו להתפלל בכוונה ובאמת!
 
אבל השאלה עדיין נשאלת: בורא עולם ברא את היצר הרע בעולם ובכל אחד מאיתנו, והיצר הוא, כמו שכולם יודעים, הכוח לחטוא ולעשות רע. אז למה הוא ברא אותו? למה הוא עשה את זה? התשובה לשאלות הללו לא מפתיעה – הכל לטובה, ולא סתם אלא טובה גדולה מאוד, בדיוק כמו כל הדברים שבורא עולם עשה, עושה ויעשה! המשוואה לא יכולה להיות מורכבת רק מנתון אחד, צריך לפחות שניים כדי לקרוא לה משוואה, זו הסיבה שיש לנו שני יצרים ולא רק אחד, הטוב או חלילה הרע, אחרת, מה הטעם באותו כוח עצמום שניתן לנו – חופש הבחירה? בלי חופש הבחירה אין שום קשר למושג שנקרא שכר ועונש.
 
אם טבעם של האנשים היה לחיות על פי האמונה והתפילה, בדיוק כמו שהם מושפעים ונמשכים לפעול על פי השכל וההיגיון, אז כוחו של היצר הרע היה נשלל ממנו והוא היה הופך להיות חסר תועלת. אך מכיוון שאור האמונה והתפילה אינו לא ציווי מפורש, מבחן המפתח של האדם בדור הזה הוא לחזק את עצמו דווקא בשני הדברים הללו. וכיצד יעשה זאת? על ידי שיקדים אותם לשכל.
 
כל עניין הבריאה הוא כמו משל שבא לגלות לנו עובדה חשובה: מאחורי כל דבר בבריאה יש כוונות עצומות של הבורא! והוא נותן לנו שתי אפשרויות, למרות שבאופן אישי הוא ממליץ לנו לבחור בדרך הטובה, בדרך החיים. וכמו שנאמר במגילת איכה: "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (ג, לח). בורא עולם שולח אור אלוקי פשוט לעולם, וכל אדם, כפי הכלי הרוחני שהכין, מנתב את האור הזה לטוב או לרע, כי בפסוק הבא נאמר: "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל- ֲטָאָו" (שם, לט).
 
אם אדם מתלונן על חייו, אז עדיף שיתלונן על חטאיו במקום להאשים חלילה את הבורא במה שעובר עליו, בקשיים והאתגרים הניצבים בדרכו, כמו שנאמר: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'… נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ" (שם, מ-מב).
 
רבי נחמן מברסלב אומר: "הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנוֹ וַאֲפִילּוּ כָּל הַדְּבָרִים, הַכּל בְּיַד הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְהִתְנַהֵג הַכּל כִּרְצוֹנוֹ כִּבְחִירָתוֹ, כִּי בְּיַד יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בְּחִירָה בְּיָדָם עַל כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵצֶל אֲחֵרִים יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם מֻכְרָחִים בָּהֶם, אֲבָל אֵצֶל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כְּגוֹן לִנְסֹעַ לְאֵיזֶה מָקוֹם וְכַיּוֹצֵא, יֵשׁ בּוֹ עֲבוֹדָה וְעַל כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִירָה עַל הַכּל" (חלק ב, תורה נ"ד).
 
אפילו שבורא עולם מגן עלינו, על פי דברי הנביאים הנ"ל, ולמרות שהצדיקים הגדולים מתפללים עלינו ללא הרף, ובמיוחד בראש השנה – כשרבבות של אנשים נוסעים אל הצדיק שבדור – רבי נחמן מברסלב, רופא הנשמות, שיעתיר בעד עם ישראל, אל לנו לגלות חוצפה ולחשוב שמותר לנו לזרוק את מעשינו השליליים על בורא עולם, כלומר לגלגל אליו את האחריות. כי "סור מרע ועשה טוב" זה החלק שלנו. והחלק המומלץ בפסוק עבורנו הוא לבחור בטוב. לכן כל אדם צריך לקחת אחריות על מעשיו.
 
אם אנחנו רוצים להשלים את המשימה שלנו בעולם הזה על צד הטוב ביותר, עלינו לשלב את התפילה בחיינו, וכמה שיותר – כך טוב יותר. כי התפילה היא זו שיוצרת את הכלי הרוחני שלנו בעזרתו נקבל את השפע האלוקי – ברוחניות ובגשמיות. הבחירה החופשית שלנו דומה במעלתה לאותו צמצום שחוותה הלבנה. וברגע שאנו בוחרים להתפלל, הבחירה ברע פוחתת מכיוון שהתפילה מעצימה את האמונה. ועם אמונה חזקה אדם מגיע למטרה העיקרית של חייו: להתקרב לבורא עולם, להודות לו ולשבח אותו, לומר לו תודה בפה מלא על הכל.
 
ברגע שהמודעות הרוחנית שלנו לגבי ערכה של התפילה וכוחה של האמונה מופצת בעולם, יקרה דבר מעניין: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה" (ישעיהו ל, כו). וכמו שאור הלבנה יהיה כאור החמה כך יהיה אור האמונה – כמו אור השכל שעכשיו הרבה אנשים הולכים רק על פיו, אך אינם מבינים שבלי האמונה הם לא יכולים להצליח, מכיוון ששני הכוחות נדרשים ליצור משוואה נכונה. וכשזה יקרה, בורא עולם ירפא את שבר עמו – את כל החולים, במהרה בימינו, אמן.