עולם הפוך ראיתי

עולם הפוך ראיתי וזאת לא בדיחה.
כי איך אמרה לי חברה, אחות במקצועה,
"צריך להיזהר עם כל העניין הזה, אחרת
תחשבי שכולם כאן משוגעים…."
 
 
לא מזמן שוחחתי עם חברה, אחות במקצועה. את החלק המעשי של הלימודים היא עשתה במחלקה פסיכיאטרית באחד מבתי החולים בארץ. היא סיפרה לי שהיא והקולגות היו קוראות את הדיאגנוזות של המשוגעים הרשמיים (המאושפזים), ותוך כדי שמו לב למשהו מוזר – שה'נורמאלים הרשמיים' גם כן סבלו מאותן נטיות ותכונות, כמו המאושפזים, אם כי זה לא היה בולט לעין.
 
"באמת שצריך להיזהר עם כל העניין הזה" היא אמרה לי יום אחד, "אחרת תחשבי שכולם כאן משוגעים…"
 
חייכתי. הנדתי את ראשי. וחשבתי לעצמי: 'היא בטח צודקת'. ואז עלתה בראשי עוד מחשבה: 'ואולי בעצם כולם כן משוגעים?…' אבל המחשבה הזו הייתה יותר מדי קיצונית, אפילו לי, לכן 'תייקתי' אותה במקום כלשהו בתוכי והמשכתי הלאה.
 
כל זה קרה לפני שישה חודשים, פחות או יותר.
 
במהלך אותם שישה חודשים, השם ברחמיו המרובים, הראה לי קבוצה גדולה של אנשים שאני מכירה שבהחלט עונים לקריטריונים של 'משוגעים'. אם העולם שבחוץ באמת היה יודע מה קורה בתוך ה'נורמאלים' הרשמיים, מן הסתם, אותן דיאגנוזות, עליהן סיפרה לי חברתי, היו מתחברות במהירות הבזק להרבה מאוד אנשים.
 
אבל זה לא מה שקרה.
 
אני חייבת לציין, שהידיעה על כל מה שקורה מתחת לפני השטח של קבוצת אנשים גדולה שאני מכירה, בנוסף לעובדה שאני לא יכולה לספר לאף אחד, היא נוסחה בדוקה להשתגע.
 
כי כלפי חוץ, הרבה אנשים, מאותה קבוצה, הם אנשים מקסימים ונחמדים. אז למה אני לא רוצה שום קשר איתם? אהה, זה יהיה לספר… הסיבות שמורות לי, כולל זכות השתיקה. ושלא תטעו, בדקתי את העניין לעומק. אבל אני לא יכולה לדבר על זה, זה כבר יהיה לשון הרע, ולזה אני לא רוצה להיכנס וחלילה להכשיל אתכם.
 
אז מה עושים? מה זה אומר?
 
כרגע זה אומר שאני תקועה במצב המאוד סוריאליסטי הזה, בו הרבה אנשים שאני מכירה באמת השתגעו. אלא שבעיני כולם אני זו שנראית המשוגעת. אני זו שלא מדברת איתם. אני עושה הכל כדי להימנע מלפגוש אותם ברחוב. אני זו שנראית כאילו חוויתי לפני שנייה התמוטטות עצבים, ואני זו שקיבלתי אזרחות בארץ המשוגעים בגלל שאני זו שהחלפתי את כל מספרי הטלפון. אבל אתם יודעים מה, אני – מכל הבחינות: רוחנית, שכלית, נפשית, גשמית – מרגישה בריאה יותר מתמיד.
 
אכן, עולם הפוך ראיתי.
 
על כל זה חשבתי כשהגעתי לפרק שעוסק בבריאות הנפש, בספרו של הרב שלום ארוש – השם רפאך. חסידי ברסלב לא מאמינים שיש הפרדה בין הגוף לנשמה, רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שאם אנחנו סובלים מבעיה פיזית כלשהי, זה בגלל שישנה בעיה רוחנית. זאת אומרת, שהשורש לחולי הפיזי הוא רוחני. גוף חולה, משמעו נשמה חולה. כפשוטו.
 
מספר 'מחלות הנפש' שאדם יכול לחלות בהן במשך חייו הוא עצום, ובמיוחד היום, כשבורא עולם נמצא מחוץ לתמונת חייהם של מיליוני אם לא מיליארדי אנשים. הרב שלום ארוש מציין חלק מהמחלות הנפשיות שאנו סובלים מהן: כעס, דאגות, פחדים, קנאה, רוע לב, טינה, עצבות, וזאת רק ההתחלה… עוד לא דיברנו על המחלות שקשורות להתמכרויות, כמו סמים, אלכוהול ועוד.
 
הוא גם אומר, שאת חולי הנפש, לרוב, קשה לרפא יותר מאשר את הבעיות הפיזיות, מכמה סיבות: הראשונה, האדם ש'חולה בנפשו' בדרך כלל מסרב להודות שהוא חולה. לא משנה מה תהיה הבעיה שלו, הוא מאמין שזו בעיה של מישהו אחר, לא שלו. השנייה, אנשים מעצבנים אותו! נסיבות החיים ממלאות אותו בחרדות! מזל רע גורם לו להתמרמר, לסלף את המציאות, לקנא בכולם כי 'להם זה הולך יותר טוב', או 'להם זה יותר קל' מאשר לו.
 
כולנו יודעים שאבחון טוב הוא חצי מהרפואה של האדם. כשאנשים מסרבים לקבל את העובדה שהנשמה שלהם חולה, שלב הרפואה הופך למשהו כמעט בלתי אפשרי.
 
סיבה נוספת היא, שנדמה לאנשים שקשה לטפל, אם בכלל, במחלות הנפש, כך שגם אם תודו בחוליים השונים מהם אתם סובלים, אתם תקועים איתם לנצח.
 
אבל זו לא דרכה של האמונה. למעשה, הרב שלום ארוש כותב בספרו שהסיבה העיקרית שאנשים חולים בנפשם לכתחילה היא בגלל שאין להם אמונה! ככל שנעבוד יותר על מידת האמונה שלנו, פחות נחלה בנפשנו. נהיה פחות פרנואידים. פחות אנשים ששונאים את כולם ואת עצמם. פחות אנוכיים והיסטריים. ופחות צבועים ו"מתנשאים".
 
על פי דברי הרב שלום ארוש, כל זמן שאדם לא מאמין באמונה שלמה שבורא עולם הוא המנהיג ובעל הבית של העולם, שהכל ממנו, כולל הכל, ושהכל לטובה – הוא חולה בנפשו, ברמה זו או אחרת.
 
וככל שאדם רחוק יותר מאלוקים ומהאמונה, הבעיה שלו גדולה יותר והחולי בנפשו מתגלה ונחשף בכל צורות הרוע הקיימות (והמקרים האיומים שקרו לאחרונה – מקרי רצח, טבח וכדומה, הם הוכחה לכך).
 
בקיצור, כולנו משוגעים. אבל, תתפלאו לשמוע, זה לא חידוש. רבי נתן מברסלב כתב לפני 200 שנים ש"כולם בעולם הזה משוגעים, אבל פעם אחת פגשתי אדם שפוי…" ואתם בטח שואלים מי זה, נכון? הוא מדבר על רבי נחמן מברסלב.
 
בינתיים, ככל שאני מתנהגת יותר כמו משוגעת, כך אני יותר שמחה ומאושרת. לכן אמשיך 'לדבר עם עצמי' גם כשאני עושה את ההליכה היומית שלי (בהתבודדות), אמשיך להקשיב 'לקולות שבראשי' שאומרים לי שאנשים מסוימים הם חדשות רעות מאוד, גם אם הם נראים מכובדים וחשובים, ואמשיך לנסוע למישהו שנפטר לפני 200 שנה, מכיוון שהוא מעורר בי השראה עצומה ונותן לי עצות מדהימות, כאלה שלא מצאתי בשום מקום (ותאמינו לי, חיפשתי!).
 
אני משוגעת? בהחלט. וכל השאר? בטח, מה השאלה. אבל כמו שחסידי ברסלב יודעים, לפחות אנחנו 'בטיפול', וזה עניין אחר לגמרי.