עולם לא מושלם

אם היו שואלים אתכם 'מה הבעיה
הגדולה שמיליארדי האנשים בעולם
הזה מתמודדים איתה?' מה הייתם
עונים – הורות גרועה, זוגיות כושלת,
או דיכאון? או שהעולם לא מושלם?
 
 
אם מישהו היה שואל אתכם "מה הבעיה הכי גדולה שרוב האנשים מתמודדים איתה היום?" מה הייתם עונים לו? הורות גרועה? לחץ? זוגיות כושלת? דיכאון?
 
אני הייתי אומרת לו שכולנו משקרים לעצמנו. אם רגשות שליליים מבעבעים בתוכנו למה להסתיר אותם? למה להרגיש רגשות אשמה בגלל שאנחנו לא מושלמים?! כי אם אתם שואלים אותי למה זו התשובה שלי, אז אומר לכם שהתשובה הזו היא השורש לכל הבעיות שאנחנו חווים בחיים.
 
כי כשאנשים מתנהגים כך הם פשוט מורחים חיוך מזויף על הפנים, כאילו חווים חיי חברה טובים ונעימים, אבל בפנים? בפנים הם עמוסים וגדושים בזעם מדכא, בשנאה וכעס על כולם, כולל על עצמם.
 
אם אין לאדם תפילה  אישית על בסיס יומי, יש לו רק שתי דרכים לפתור את הבעיות שלו: הראשונה – התקפי זעם ושיגעון איומים, כשהכל רותח ומבעבע עד שהעיסה הזו תתפרץ על מישהו (לרוב על מי שהכי קרוב). ואז, בשלושת החודשים הבאים, שוב נעמיד פנים שהכל בסדר.
 
מאמרים נוספים בנושא:
לא מושלם זה דווקא כן מושלם
אנחנו  לא מושלמים
הולכים על כל הקופה
לא מושלם, אבל מושלם
 
או, השנייה, דיכאון ונסיגה – שהטיפול בהם נעשה בעזרת 'חומרים' כמו פרוזאק או שאר כדורים אנטי דיכאוניים, שרק מחמירים את התהליך וגורמים לאדם להיות מנותק מעצמו (זו הנסיגה). בלא מעט מקרים הוא מתנתק גם מהסובבים אותו, הולך ברחוב כמו זומבי אומלל ולא מסוגל להרגיש את החיים שלו, כל שכן את חייהם של אחרים.
 
זאת ממש לא הדרך בה היהדות מורה לנו לטפל בבעיות. אז מאיפה, לכל הרוחות, הגיעו כל הרעיונות המעוותים והמסולפים האלה?
 
הרב קוק זצ"ל ידע.
 
באמצע מלחמת העולם הראשונה הרב קוק כתב חיבור קצר שעוסק בתרבות הלא קדושה (התרבות של העולם שבחוץ) בו הוא מסביר את הדברים הבאים:
 
הרצון להדחיק דברים נמצא בתרבות של אומות העולם, דבר שרוב האנשים עושים ומוביל לדיכוי ליבם ולגרום למידות רעות, מחלות וכעס, להכפיל ולעצור הכל בתוך תוכם.
 
אלה אנשים שבורחים מאזיקי רגליהם דרך המלחמות הקשות, הכואבות והאכזריות, בדרכים ממש נוראות, מה שגורם להם לשמור את היצרים הלא מתוקנים בתוכם, את הטבעים השליליים שלהם.
 
המוסר של הדוגלים בתרבות זו הוא שטחי לחלוטין. הוא לא חודר פנימה, לתוך נשמתם. למרות שזה נראה כמשהו שמוביל לדבר טוב, מוסר כזה לא מהווה מדריך אמיתי ולא יכול לגרום לאדם להתמודד עם דברים בחייו, בעיקר מול בני אדם.
 
אז מה כן יחדור לנשמה וירפא את מידות הנפש של האדם? התורה והתפילה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
מים  עכורים
חברתי  התפילה
מנומסים  עד מוות
60  דקות
 
במילים אחרות, הרב קוק מלמד אותנו שנורמות חבריות, כל מה שנחשב פוליטקלי קורקט, התנהגות 'נחמדה', נימוסים טובים, ואפילו 'תרפיה' – הם רק מסכה למידות נפש ותכונות רעות שעצורות בתוך האדם ללא תיקון, שיום אחד עלולות להתפרץ החוצה כמו הר געש, אלא אם כן נפשיל שרוולים ונתחיל לעבוד באמת, נתקן את הנשמה שלנו על פי ההשקפה היהודית ולא מה ששדות זרים מציעים.
 
כי אלוקים בסך הכל רוצה שנהיה אמיתיים. ואמיתי זה עם תפילה, עם דיבור ישיר ופשוט עם אלוקים בעזרתו אנחנו מספרים לבורא עולם את כל הסודות הכמוסים והאפלים שלנו, את המידות והתכונות שצריכות תיקון, הכעסים, שנאת האחר וכל מה שמציק. בשיחה הזו נבקש מבורא עולם שיעזור לנו לתקן את הבלגאן הזה. לא נעמיד פנים שאנחנו מושלמים, כי אין חיה כזו. לא נשקר ונאמר שלא דנו אנשים לכף חובה, שאנחנו מקבלים את הרע שבתוכנו בקור רוח ועם אהבה (לפחות עד לשלב שנתחיל לעבוד על האמונה שלנו).
 
הרב קוק אומר שבני אדם לא יכולים לחיות עם הדחקה ודיכוי, באיזהו שלב זה מתפרץ החוצה, וזה גם לא מספק לאדם את מה שהוא צריך כדי לחיות חיים אמיתיים, חיים של קדושה, של מוסר אמיתי שיעזור לו לתקן את עצמו. ניתוק מהשורשים, מהאמת, אותה אפשר לקבל רק בתורה, גורם לאדם אבדון, חושך ואשמה, ובהמשך שחרור זעם נוראי החוצה, שלרוב בא לידי ביטוי במלחמה.
 
הרב קוק נפטר לפני מלחמת העולם השנייה. את דבריו הוא כתב הרבה לפני אך הם איך הפכו למוחשים ואמיתיים – מוסר חיצוני, נימוסים של כאילו, שהיו מנת חלקה של מדינה שענתה על כל הקריטריונים החיצוניים הללו – גרמניה, מי שנחשבה לנושאת הדגל של תרבות וסובלנית מושלמת ביבשת אירופה, הפכה לבית חרושת של רצח, רשע, אלימות ושנאה שלא ניתן להעלות על הדעת.
 
וכמו שזה נכון ברמת הכלל, זה נכון גם לגבי הפרט. רובנו נגועים בשטיפת המוח שהמערב עושה בעולם, זה חדר לתוכנו והרעיל אותנו בצורה כזו שאנחנו אפילו לא מבינים.
 
כי שוב, אין חיה כזאת שלמות. אין דבר כזה אנשים מושלמים. אף אחד מאיתנו הוא לא מלאך. לדכא ולהדחיק את המידות השליליות שבנו במקום לטפל בהן ולתקנן, זו לא הדרך שלנו, זו לא ההשקפה היהודית. לא להיות מסוגלים להילחם ברע או להגן על עצמנו זאת לא הדרך שלנו.
 
והכי מפליא, שאנחנו עושים את זה שוב ושוב, מקבלים בזרועות פתוחות את שטיפות המוח של תרבות המערב. מעמידים פנים שהכל בסדר, שהכל מושלם. היהדות אומרת שיש לנו חסרונות ואיתם אנחנו צריכים להתמודד. ולא רק, החסרונות האלה, תוך כדי הטיפול בהם, הם אלה שישלימו אותנו, אז למה להתעלם מהם? לדכא את החיסרון? למה להגיש את הלחי השנייה ליצר הרע? זו ממש לא חשיבה יהודית, אנחנו מצווים "למחות את עמלק" – את היצר הרע, את הספקות, את הבלבולים, ולהתמודד באמת עם הדברים הלא טובים שבתוכנו.
 
אז במקום לספר לאלוקים על ערימות השקרים היפים שהיינו רוצים לחיות בהם, נאמר לו שהאמת שלנו לא מי יודע מה, נספר לו על הכיעור שאנחנו מגלים בתוכנו, כי הוא היחיד שיכול לעזור לנו לשנות את זה . רק כך נתקרב לאמת ונקרב אותה עוד יותר לעולם המלא שקרים הזה. זה יהיה אולי צעד קטן לאדם, אבל צעד ענק לאנושות!