עושים פוליטורה

איך מוצאים נקודות טובות ב'חור
השחור' אצל אנשים שפגעו בך,
כאלה שאתה ממש לא סובל, בלי
לעשות פוליטורה והצגות?
 
 
כשקראתי בפעם הראשונה את דבריו של רבי נחמן על מה שבברסלב מכנים "תורת אזמרה", לפני שש שנים בערך, תורה בה הוא מלמד אותנו להסתכל על הנקודות הטובות בסובבים אותנו ובעצמנו, אז 'בערך כזה' הבנתי על מה מדובר.
 
טוב, אני מבינה שאם אני מוצאת נקודה טובה שלכולנו יש, כיהודים, אפילו באותם אנשים שאני לא מחבבת במיוחד, אז הם ישנו את מיקומם על כפות המאזניים, הם יעברו לכף ה'טוב' וישובו לבוראם.
 
אני גם 'בערך כזה' הבנתי את זה לגבי עצמי. כי ברור, אני מלאה בטוב! אני עושה מלא דברים טובים! אני לא צריכה לעבוד קשה כדי למצוא את הנקודות הטובות!
 
אבל מים רבים זרמו בנהר השנים שחלפו מאז. ואחד הדברים שקרה לי הוא שהתחלתי להבין יותר לעומק עד כמה רבים וטובים מאיתנו שבורים ורצוצים מבחינה רוחנית היום.
 
אתם יודעים למה יש כזה דגש חזק על החיצוניות, על מה שנראה טוב, בדור הזה? בגלל שהפנים ריק לחלוטין. במקום בו כל האהבה, האמונה, השמחה, החסד והתורה – צריכים להיות, אין שום דבר חוץ מ'חור שחור'.
 
ואנשים לא אוהבים להודות בזה. הם לא רוצים להסתכל על החור השחור הזה. הם לא מוכנים לקבל אותו. אז מה הם עושים? מסיטים את הראש שלהם (ושלך) מהשחור הפנימי הזה, ויצרו עולם חיצוני של צבעים ללא הפסקה עם הרבה "בידור" וכל השאר.
 
עושים פוליטורה, אם קוראים לילד בשמו.
 
אבל זאת רק הצגה.
 
מתחת לכל זה, כולנו יודעים באמת מה קורה שם. אנחנו ריקים. אנחנו אומללים. אנחנו לא אוהבים את עצמנו (את עצמנו ה'אמיתי') ואת כל מי שסביבנו. אנחנו כל כך רחוקים מטוב אמיתי שזה ממש, אבל ממש, מפחיד.
 
לפני כמה חודשים, זה המקום שבו הייתי תקועה. בורא עולם קילף את 'המסכה' של הרבה אנשים שהיו מעורבים בחיינו, והראה לנו מה נמצא שם באמת. וזה היה מבהיל. זה החליש. זה היה רע. ואין לי שום דרך אחרת לתאר את זה.
 
וגם, זה היה שוק מוחלט, אבל מאידך גם הקלה אדירה. עכשיו הבעיה מבודדת, מזוהה ו'מנוטרלת', וסוף סוף אנחנו משוחררים ממנה.
 
זה עשה לי טוב, כי במשך כמה ימים הייתי במצב רוח מרומם… עד… עד שקיבלתי כמה מיילים מרושעים, מלאים ברעל, בהם האשימו אותי ואת בעלי בכל מיני דברים שאין לנו שום קשר אליהם.
 
זה עשה לי רע, במשך כמה ימים חוויתי התנודדות רוחנית איומה. כי החור השחור שראיתי אצלם – האם הוא קיים גם אצלי? אצל בעלי?…
 
רק המחשבה על זה הייתה הורסת.
 
עשיתי את מה שאני אוהבת לעשות במצבים כאלה ונסעתי לקברו של דן בן יעקב, ליד בית שמש. זה קרוב לבית שלי, מה גם שבאותו יום לא הייתי בכלל מסוגלת לנסוע למרחקים.
 
בכל אופן, זה היה באמצע היום. הגעתי לדן בן יעקב, ישבתי, ותוך חמש דקות נרדמתי. זה לא משהו שקורה לי בדרך כלל. התעוררתי לקול צלצול הנייד והייתי מאוד מבולבלת. אבל בתוך כל הערפל הרגשי הזה מילה אחת ברורה הדהדה בראשי:
 
אזמרה!
 
חפשי את הטוב.
 
במשך כמה ימים דחפתי את הרעיון הזה למקום כלשהו בתוכי ולא רציתי לגעת בו. לא רציתי למצוא שום טוב באנשים הרעים האלה שמייסרים אותנו כבר שנים. לא רציתי להתפלל עליהם. לא רציתי לעשות להם שום טובה.
 
אבל אלוקים המשיך לשלוח את המסר. בתפילה האישית שלי, קיבלתי חיזוקים על הרעיון שאם אני רוצה, ביחד עם בעלי וכל המשפחה, להחלים מכל מה שעברנו, אני חייבת למצוא בהם טוב.
 
בסדר. אבל איך עושים את זה?!?
 
חלק נוסף מהפאזל קיבלתי כמה ימים לאחר מכן. דיסק חדש של הרב ארז משה דורון שקיבלתי, ושמעתי להנאתי באותו יום, היה החלק הנוסף. ו… הפלא ופלא, הרב ארז דיבר על… אזמרה!
 
זה היה מדהים.
 
הרב ארז הסביר שיש שלוש שכבות בכל יהודי: ההצגה 'החיצונית', החור השחור הפנימי, ואז, מתחת לכל השכבות הללו, נמצא הגרעין, הטוב הבלעדי בהתגלמותו.
 
אבל הבעיה היא שאם לא למדתם על שלוש שכבות הטוב האלה מרבי נחמן מברסלב, לא תדעו איך להסתכל עליהן. יותר מזה, גם לא תדעו שהן קיימות שם בכלל. ומה שקורה הוא שנתקעים במקום הזה לנצח, או בשכבה של ההצגה המזויפת, או בחור השחור. זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים לא רוצים אפילו להתקרב למה שקורה באמת בתוכם.
 
כמה ימים לאחר מכן, קראתי את העלון השבועי של מוסדות "חוט של חסד", וראו איזה פלא – בעמוד הראשון היה מאמר של הרב שלום ארוש בו הוא דיבר על … אזמרה! על הצורך למצוא בנו, ובסובבים אותנו, את הטוב.
 
בחזרה לתפילה האישית שלי, אני עדיין בשלבי התמודדות.
 
בסדר, אלוקים, אני יודעת שאתה רוצה שאנסה לראות בהם את הטוב. אבל עכשיו, ממש עכשיו, אני עדיין פגועה, המומה ומזועזעת מהם. עכשיו, אבל ממש עכשיו, אני עדיין עובדת על הרצון שלי לראות אותם כואבים ופגועים עד הסוף המר. כי עכשיו, אבל ממש עכשיו, אני אפילו לא מסוגלת להעמיד פנים שאני רוצה להיות האדם שצריך למצוא בהם נקודות טובות.
 
אבל מילותיו של הרב שלום ארוש חזרו אלי כמו בומרנג: אנו יכולים למצוא את הנקודות הטובות האלה רק אם נתפלל, אם נבקש מבורא עולם שיראה לנו אותן. כי לפעמים אי אפשר לראות אותן רק עם העין הרוחנית, צריך את ההכוונה של בורא עולם אליהן…
 
אמממ….
 
בהמשך חוויתי את הגילוי המדהים. הוא היה בצורת השוואה רוחנית, שוות-ערך למצב בו הייתי רק עם אדם מכור לטלוויזיה שעושה את צעדיו הראשונים במרתון הגמילה ממנה, בלי שום הכנה מוקדמת. כן, לראות את הטוב באדם רע מאוד זה דבר מאוד קשה – זאת הטריטוריה של הצדיקים.
 
ואני, לא צדיקה.
 
הבעיה לא הייתה בקושי למצוא את הטוב שבהם. אלא, לפחות באותו זמן, למצוא את הנקודות הטובות שלי. להאמין שכל הטוב שלי קשור בשורשו למשהו אמיתי, ולא למשהו מזויף או הצגה. להאמין שבעלי טוב, שהבנות שלי טובות. שאני טובה.
 
זאת האזמרה שאני צריכה לעבוד עליה עכשיו.
 
וזה לא קל. אחרי שספגתי את ההעלבות וההכפשות, את הרעל נגדי, במשך כמה חודשים, אני מרגישה מאוד נמוך. כל כך פגיעה. כל כך לא אהובה ו'לא טובה', ברוב הזמן.
 
העבודה המיוחדת הזו של אזמרה היא לכולם! כולל אותי. כי אם רבי נחמן מברסלב אמר שזה יעבוד בשביל כל אחד, כולל על רשע גמור כדבריו, זה יעבוד גם בשבילי.
 
והעבודה שלי בימים/שבועות/חודשים הבאים היא לבקש מבורא עולם שיעזור לי לראות את הטוב שבי, ובמשפחה שלי. וגם כשאצליח, ולא משנה כמה זמן זה ייקח, אתפנה לעשות את המרתון הרוחני של אזמרה ולמצוא גם ברשעים את הטוב.
 
כרגע, אני לא ממש ממהרת.