עשרת הגדולים של הנשמה

לורין היל? מדונה? מה לכל הרוחות
חשבתי לעצמי…. אוסף ה-200
דיסקים שלי התכווץ ל-20 שורדים שלא
היו כל כך 'רעים'. אבל בינתיים, איזה
דיסקים אשמע?

כאשר אתה חוזר בתשובה, במיוחד בתחילת התהליך, לפעמים זה מרגיש כאילו השם אומר לך שאתה צריך לוותר על כל חתיכה ממך. כל הרומנים שנהנית לקרוא? זרוק אותם. כל הבגדים הלא צנועים שבארון הבגדים שלך (כולל הג'ינס האהוב עליך) – שרוף אותם. כל הבילויים של שישי בערב – מועדונים, פאבים וסרטים עם החברים? תשכח מהם (הרי חזרת בתשובה כדי להיפטר מכל זה לכתחילה, לא?)

לי, זה לא היה תהליך מהיר. הוא נמתח לו באיטיות על פני שמונה שנים, כאשר 'ההתקדמות' המסיבית הייתה כשעלינו לארץ. כשהגעתי לארץ עדיין לבשתי ג'ינסים, לא כיסיתי את שערי (נו, ברור) ואהבתי לצפות בסרטים (אבל לא בטלוויזיה, ברוך השם), קראתי הרבה רומנים שטותיים, ושמעתי המון מוסיקה לא יהודית שכללה את מייקל ג'קסון, נורה ג'ונס ולהקת קווין.

לאט לאט, השם החל ללמד אותי מה הוא מצפה ממני שאעשה. חלק מהדברים היו קלים יחסית, כמו הצפייה בסרטים. ועם שאר הדברים הייתי צריכה להתמודד, ואני מדברת על התמודדות לא קלה בכלל.

מה למשל? הספרים שלי. מהיום שאני זוכרת את עצמי אני קוראת נלהבת, תולעת ספרים מה שנקרא. אתם יודעים כמה ספרים נערמו בארגזים והועברו לספרייה בלונדון לפני שעלינו? מלא!

אבל עדיין נותרו על מדף הספרים שלי מאות רומנים 'איכותיים', ולמרות שידעתי שמקומם כבר לא שם לא יכולתי להיפטר מהם. עניין הספרים נמשך מספר חודשים, עד שהשם נתן לי דחיפה שלא יכולתי להתעלם ממנה.

תקופה מסוימת קראתי רק ספרים שעוסקים ביהדות כשפתאום חשתי געגוע ותהיתי, ביני לבין עצמי, בקול רם: אולי אני נהיית קצת פנאטית ולא הגיונית בכל הקשור לחזרה בתשובה??? ואז, בפעם הראשונה מזה שנה וחצי הרגשתי צורך לקרוא איזה רומן. הלכתי לסטימצקי, מצאתי ספר של מחבר מכובד וקניתי אותו.

זה היה ביום שבת. ישבתי לי במיטה וקראתי את הספר כאשר בתי הקטנה נכנסה לחדר והחלה להשמיע קולות מוזרים, מעין חרחורים. היא בלעה משהו ולא יכלה לנשום. אותו רגע היה כמו נצח בשבילי, הרגע הכי ארוך בחיי. ניסיתי לעזור לה בכל דרך, אבל קולות החנק לא פסקו. נכנסתי לפאניקה ורצתי איתה החוצה כשאני צועקת לעזרה. התחננתי להשם שיעזור לה לנשום – ותודה לא-ל, השם עזר לה.

אחרי חמש דקות היא שוב שיחקה בחוץ כאילו כלום לא קרה (ושוב, התודה היא לך בורא עולם). אבל אני הייתי מזועזעת כולי רק מעצם המחשבה של עד כמה זה היה קרוב… ואיזו קריאת התעוררות גדולה זו הייתה. אולם רק למחרת קישרתי בין הדברים. קראתי משהו שהכותרת שלו הייתה 'טיפשות הורגת את הילדים שלך' – ואז הבנתי את המסר שהשם שלח לי.

באותו ערב ביקשתי מבעלי שיאסוף את כל הספרים שאינם רלוונטיים לבית יהודי מהספרייה הביתית שלנו, ויוציא אותם החוצה. לי היה קשה לעשות את זה, אבל ידעתי שאני לא יכולה להסתכן עם 'רמז' חזק יותר.

גם הדיסקים שלי היו התמודדות גדולה בפני עצמה, משהו שהיה לי מאוד קשה לוותר עליו. אבל שוב, גם כאן השם עזר לי (והפעם בעדינות…). קודם כל, הבנתי שמילות השירים אותן שמעתי הן לא המילים שאני רוצה שהבנות שלי ישמעו ויפנימו. פתאום, גיליתי שבין המילים יש מילים לא ראויות בכלל, השפה גסה ובוטה והרבה אמונות זרות נשמעות מתוך הדיסקים האלה. ועדיין, היה לי קשה להיפרד מהם.

אלן מוריסי! שמעתי אותך כל השנים שלמדתי באוניברסיטה! וגם אז, הזדעזעתי לא פעם ממה ששמעתי – החוצה. להקת אבא! המלכה הרוקדת – The dancing queen! – עם כל הקצב והתוף שלך – אוי, ריבונו של עולם, רומנטיקה כזו אחיל לבנותיי? אני רוצה שכשהן יגיעו לגיל שאפשר להתחיל הן יחשבו על השידוך שלהן, ולא יבלו באיזה מועדון או פאב… גם את, להקת אבא – החוצה. לורין היל? מדונה? מה לכל הרוחות חשבתי לעצמי…. וכן הלאה וכן הלאה.

אוסף ה-200 דיסקים שלי התכווץ ל-20 שורדים שלא היו כל כך 'רעים'. אבל בינתיים, איזה דיסקים אשמע? תודה לא-ל, אני גרה בישראל. יש כאן המון מוסיקאים טובים, ולרבים מהם נשמה יהודית מלאת עוצמה שמקרינה על השומעים אותם, גם בניגונים וגם במילים. זה הצריך ממני זמן, אבל בעזרתו הנפלאה של בורא עולם מצאתי כמה דיסקים מדהימים שעליהם אספר לכם.

וכאן, קוראים יקרים, אני מזמינה אתכם לשתף אותנו ולספר לנו על המוסיקה היהודית המועדפת עליכם, וכך נוסיף לנו עוד אלטרנטיבות כשרות לג'ורג' מייקל או נורה ג'ונס.

אז הנה עשרת הגדולים שלי לנשמה:

1. עליון – אחיעזר קוסוי ויהונתן היל, הדיסק המועדף שלי. נשמע כמו גרסה ברסלברית לסיימון וגרפונקל. את הדיסק הזה אני שומעת לפחות פעם בשבוע.

2. אודי דוידי – זמר ומוסיקאי מאוד פופלארי, ויש לו ארבעה אלבומים. כולם כדאיים, אבל המועדף עלי הוא "חוזר אליך" – דיסק מספר שלוש.

3. לפני שחזר בתשובה והחל ללמוד בישיבתו של הרב שלום ארוש, שולי רנד היה, ועדיין, שחקן מפורסם מאוד. האלבום הראשון שהוציא לאחר שחזר בתשובה – "נקודה טובה" – הוא בין הדיסקים הנמכרים ביותר בארץ.

4. סיני תור – הוא נגן גיטרה גדול! עם קצב חזק והמון אמונה. שמעתי אותו שר 'לייב' באומן, והשירה שלו ממש גרמה לי לבכות. האלבומים שלו מומלצים בחום.

5. טוב, בסדר, אני יודעת שכולם שמעו על הזמר יעקב שוואקי, אבל לראות את "יעקב שוואקי בקיסריה" זו חוויה – אני ממש מכורה לדי.וי.די. הזה, כך שאני חייבת להכניס אותו לרשימה.

6. אברהם אבוטבול – יש לו קול עמוק ומספר דיסקים. המועדף עלי הוא "האר לי משם".

7. זמר נוסף ששמעתי שר 'לייב' באומן הוא אביתר בנאי. האלבום שלו "לילה כיום יאיר" שווה קניה אפילו רק בשביל הרצועה הראשונה "אבא", שגורמת לי לבכות (בדרך טובה כמובן!) בכל פעם שאני שומעת אותו.

8. להקת רבע לשבע – הם כאן כבר המון זמן, אבל המוסיקה שלהם נשמעת טוב כאילו נוצרה ממש עכשיו. נסו את "אהבת חינם" בשביל ההתחלה.

9. את הדיסק של המלחין-יוצר אהרון סגל – "אור האורות" – גיליתי כשהגעתי לחנות ההפצה של מוסדות "חוט של חסד". הוא נשמע כמו הליקוטי מוהר"ן אבל עם קצב עכשווי. קצת מטורף, אבל אני באמת אוהבת לשמוע אותו כשאני במצב רוח טוב לרקוד קצת בסלון.

קשה מאוד לדעת את מי להכניס לרשימה בתור עשר: אולי את שיריו מלאי הנשמה של הזמר יוסף קרדונר? אולי את המלודיות המרגשות של הזמר יאיר גדסי? ואולי את יונתן רזאל? או את הדיסק של הרב אליעזר רפאל ברוידא – מי מנוחות?

אז עכשיו, אני מעבירה אליכם את המיקרופון קוראים יקרים: מי עושה לכם את עשרת הגדולים של הנשמה?