שומרים על מחסנים מלאים

לא תמיד נדרשת מאיתנו כניסה
למלחמה או הסתכנות בכאסח מיותר.
כן תמיד נדרשת מאיתנו ערנות. ומי
שמתרגל אליה הופך את חייו למשהו
יציב יותר. שווה להתאמץ!
 
 
הגבול הצפוני – מזרחי מדיר בתקופה האחרונה את השלווה בחלונות הגבוהים של מערכות הביטחון בארץ ובעולם. המשטר עלאווי בראשות אסאד מתפרק בקולות נפץ, הרג וחורבן, ונתזיו מעופפים לכיוון צידו הישראלי של הגבול. גסיסת משטרו הדיקטטורי של אסאד מתמשכת הרבה מעבר לגבולות שניבאו לה יודעי דבר, וככל שהמוות הזה בושש, ההרג מתמשך. והעולם? כמנהגו נוהג כימים ימימה. אסאד הסורר ספג נזיפות רבות, נפנופי אצבע והתבטאויות קשות, אך מאומה מעבר לכך. העולם עסוק בבעיותיו, מתבוסס במלחמות כלכליות, פוליטיות וחברתיות. הדוד מאמריקה רק בקושי הצליח לחלץ את מגפיו מהבוץ העיראקי, האפגאני ושאר מוקדי צירי הרשע למיניהם. וממש לא מתחשק לו לטבוע שוב בביצת טרור נעדרת תחתית.
 
האיום המרכזי המטריד את הקברניטים הוא, זליגתו של 'נשק שובר שוויון' כהגדרתם, נשק להשמדה המונית – כימי, או טילי נ"ט וסקאדים, לעבר לבנון וקיני טרור דוגמת חיזבאללה. הארסנל הכימי המפואר שצבר לעצמו הרודן הסורי הצליח עד היום להישמר איכשהו בגבולות המחסנים כאיום לעת הצורך, אך הכאוס במדינה המדממת מאיים בראש ובראשונה על המציאות הזו. הנשק הקטלני עלול לעבור לרשות בלתי אחראית, טרוריסטית, שאינה נוהגת לחשוב פעמיים לפני מעשה התאבדות.
 
הציבור בישראל, בעיקר בשבועיים האחרונים, שומע כל הזמן על אימת הנשק הזולג. המידע הזה חושף בפנינו מציאות שלא כולנו ידענו על מימדיה האמיתיים עד היום. השכנים שלנו מצוידים היטב בכל האמצעים שנועדו להביא להשמדתנו חלילה. אז מדוע רק היום נזכרו בסכנה הוותיקה הזו? בעגה התקשורתית מדברים על הידיים המחזיקות בנשק. המחסנים הקטלניים היו עד היום בידיים של מנהיג, דיקטטור ואכזר ככל שיהיה, אך לא טרוריסט. מחר הם עלולים לשכון במחסניו של ארגון טרור. אנחנו מאמינים בני מאמינים יודעים שגם מנהיגים שפויים למראית עין עלולים להפוך בין לילה לרוצחי המונים. אסאד עושה זאת כבר היום, ואם כך, חרף ההיגיון שבהערכות והפרשנויות למיניהן, כולנו, כל הזמן, מצויים למרגלות הר געש. רק בורא עולם שומר עלינו, והדיווחים החדשים מהגזרה הסורית רק מאוששים את ההבנה הזו.
 
חששות, זליגות, הרתעה
 
החשש מפני זליגת נשק לידיים פזיזות משקף בעצם תופעה רחבה ושורשית חובקת עולם, ולאו דווקא בתחום הלחימה. מאגרי מידע נגישים לכל דורש. חומרים שבעבר היו ספונים באמתחתם של מומחים, פתוחים בפני כל נער. כל אדם מסוגל היום לגשת למחשב, להתחבר לאינטרנט ולהשיג מידע מפורט על כל נושא. יש בתופעה הזו ברכה בהחלט. ויש בתופעה הזו סכנת קיום נוראה! ומול האמצעים שנחשפים  כעת בפניה, מתנהלת האנושות כזאטוט חסר אחריות. הדבר ניכר בתחומים רבים. אם בעבר הסתפק האדם בטיול יבשתי, ולכל היותר שיוט ימי, הרי היום הוא מבלה לא פחות מכך גם בשמים. אנחנו מסוגלים לגעת בירח, ולחולל נזקים בשכבת האוזון. הגישה הפתוחה למאגרי טבע מטיבה עם איכות החיים שלנו, אך חוזרת ופוגעת בנו מתוך שימוש בלתי אחראי. אנחנו אוהבים להחמיא לעצמנו על ההישגים המדעיים, אך לא ממש בוחנים את ההפסדים בזירה השנייה. הנה לדוגמה: המצאת כלי הרכב, שכלולם ופיתוח תחום התחבורה, נחשבים בהחלט הישגים עצומים. אך מה בנוגע לרבבות הקורבנות העולים מדי יום על מזבח הכביש?!  ומה בקשר לפגיעה ההרסנית של האנטנות הסלולאריות, הרגלי האכילה המופרזים, הנדסת מזון, פליטת חומרים כימיים מסוכנים למאגרי מים?!
 
שאלות נוקבות. המדרש מדבר על כך: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון" כותב המדרש (קהלת רבה פרשה ז')"נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה כמה מעשי נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך". בשתי מילים – קח אחריות!
 
והאחריות עומדת בבסיס הקיום האנושי. והיא נדרשת משתי סיבות מרכזיות;המעמד שלנו, והמשמעות של העולם. בעיות וצרות רבות האופפות את המין האנושי נובעות כולן אך ורק מחוסר אחריות. זו עלולה להיות אמירה דוקרנית של מוסר. אך לא! לא זו הכוונה. אדרבה, אם נבין נכון את משמעות הדברים, נקבל מבט שונה לחלוטין על עצמנו, ויתירה מכך, נגלה כוחות חדשים שלא הכרנו.
 
דע את כוחותיך!
 
תארו לעצמכם בחור חביב אך לא מספיק מעודכן, שקיבל במתנה רכב יוקרה, חדיש, משוכלל, המילה האחרונה. מיודענו הבחור לא ממש יודע מה זה רכב, ולא לגמרי מבין מה משמעות הצעצוע הנוצץ שניצב בחניית ביתו. מדי בוקר הוא מתיישב בכסא הנהג, מפעיל את אורות הנסיעה, מדליק מזגן, מזיז את הווישרים ומכוון את הרדיו לגל המבוקש, מסובב את ההגה ימינה ושמאלה וזורח מאושר…
 
החמצה, נכון? אבל לא רק! זאת גם סכנה.
 
מי שלא מודע ליכולות שברשותו, בראש ובראשונה לא ינצל אותן. רכב חדיש יהפוך למתקן צעצועים מדהים ומטופש מאין כמותו. והסכנה הגדולה יותר היא שהוא עלול יום אחד להפעיל את הרכב ולדהור אל אסון חייו. משתי סיבות אלו חייבים להכיר את הכלים שיש לנו במחסנים, אין ברירה.
 
אנחנו מצוידים בכל כך הרבה כוחות נפש, יכולת איפוק וריסון, עוצמות רוח, משאבים רוחניים, כישרונות, גאונות, מה לא?! וכל הרשימה החלקית הזו נכונה בנוגע לכל אחד מאיתנו. אולם את רובה המוחלט אנחנו מפספסים, למה? מחוסר מודעות. לא יודעים לא שומעים. כלומר שומעים, אבל לא פנויים לקלוט את המסר. וזה חבל. משום שהארסנל הזה זולג לאיתו לכוחות טרור. שימו לב! מאגרים רוחניים בלתי מנוצלים מאתגרים את האויב. היצר הרע מזהה במדויק כל כוח בלתי מנוצל והוא יעשה הכל כדי לנכס אותו לרשותו. הוא יוציא את היכולת הזו מאיתנו בנכלוליות מדהימה, הוא יעשה הכל על מנת להשיג על הנשק הזה שליטה.
 
מה עושים? לוקחים אחריות, נקודה! לא מצפים מאיתנו להיות מחר בבוקר משה רבינו, גם לא הרב של השכונה. כן, הגיעה השעה לגלות אכפתיות כלפי עצמנו. לתת ליצר הרע את התחושה שמישהו פה משגיח על המאגרים, מישהו מפטרל בסביבה, והמישהו הזה לא יוותר לשום ניסיון לפגוע או לגשת אל מאגרי הנפש. את האיום הזה ניתן לשגר באמצעות תפילה, דיבור, התבודדות, התגברות, או כל הבעה אחרת של אחריות אישית. תעשה משהו שיוכיח בעלות על עצמך.
 
אדם שעושה הכל כבדרך אגב ובזרימה חופשית ומזדמנת, מעביר לסביבה מסר ברור: "אני פתוח לכל כיוון, קחו אותי לאן שתרצו…" יש טיפוסים שיקפצו על המציאה. זו הסיבה שחשוב מאוד להעביר מדי פעם מסר אסרטיבי יותר: "גם אם אינני צדיק הדור, אכפת לי. וגם אם תצליחו לבלבל אותי, להתיש אותי, לחלץ ממני חתימה והסכמה, לא כדאי לכם. כי ברגע שאחזור לעצמי, אתבע אתכם… אנקום!"… פעולה שכזו לגיטימית וחיונית. מדינה החשה מאוימות מול מעשי נכלוליות מצד שכנותיה הבלתי אחראיות, תדאג להוכיח יכולת פגיעה. תפגין אכפתיות. יכולת הרתעה מסוגלת לחסוך מלחמות!
 
לא תמיד נדרשת מאיתנו כניסה למלחמה או הסתכנות בכאסח מיותר. כן תמיד נדרשת מאיתנו ערנות. ומי שמתרגל לערנות הופך את חייו למשהו יציב יותר. אין הרגשה נפלאה יותר מתחושת בעלות עצמית. אני בעל הבית על עצמי בעזרת השם.
 
זה תענוג. שווה להתאמץ!