שופינג שחובה לעשות

לא מזמן חוויתי נס. ברור, אנחנו חווים ניסים כל יום – אנחנו רואים, שומעים, הולכים, כדור הארץ עוד לא התפוצץ מהבלגאן שחוגג עליו… לא, אני לא מדברת על הניסים האלה. אני מדברת על משהו, שעל פי ההיגיון, לא היה מסתדר בלי התערבות 'כוללת', כלומר גדולה. אני מדברת על סוויץ' רציני, ענק, מהפך עצום, נס של יום ולילה.
 
ותרשו לי להסביר.
 
כשהייתי בהיריון של הבכור, לקראת החודש השביעי התחלתי להרגיש כאבים עזים בידיים. כל כך כאב שאפילו לא יכולתי לישון אפילו לא להישען. זה היה ממש בלתי נסבל. הלכתי לרופא וזה הודיע לי רשמית שאני סובלת מתסמונת תעלת שורש כף היד, וכמו שזה נראה, זה רציני. הוא הסביר לי מה לעשות, נתן משחות, אבל לא היה שינוי משמעותי. סבלתי את הכאבים האלה חודש אחרי הלידה.
 
תודה לא-ל, בהיריון השני זה אומנם חזר אבל לא בעוצמה שחוויתי בהיריון הראשון. הכאב היה נסבל והתמקד בעיקר ביד ימין. בהיריון של השלישי זה חזר במלוא העוצמה, כאילו נקמה על ההרגשה הטובה שחשתי בהיריון של הילד השני. לקראת החודש השלישי הכאבים החריפו, אפילו להחזיק את הטלפון לא יכולתי (האם היה כאן מסר מבורא עולם עבורי?!?) לבסוף, פניתי לרופא כירורג, יצאתי משם עם שתי זריקות קורטיזון והמלצה חמה שאין מנוס מניתוח.
 
ההרגשה הייתה של 'לא תודה!', ומצד שני פחדתי מהמחשבה שהכאב הזה עומד ללוות אותי עד סוף חיי. מה עושים? כלום. או כך חשבתי…
 
כשהרב אליעזר רפאל ברוידא הגיע בפעם הראשונה למיאמי, שם גרתי לפני שעלינו לארץ, סיפרתי לו על הכאבים האלה. הוא אמר לי להתחיל לאפות חלות לשבת, וזה יהיה גם כמו עיסוק בריפוי כזה ליד (ולא שהבנתי בכלל על מה הוא מדבר איתי, כי מי בכלל אפה חלות לשבת?!?!?!) ובנוסף, לקרוא חלק מתורה מסוימת מספרו של רבי נחמן מברסלב – ליקוטי מוהר"ן.
 
'הוהוהוהוהו….' זאת פחות או יותר הייתה התגובה. בסוף אפיתי חלה.
 
בינתיים, עברו שלושה חודשים מאז הלידה והכאב כמעט פסק.
 
בהיריון הרביעי, נחשו מי חזר? נכון, הכאב הנורא. היינו באמצע האריזות וההכנות לקראת העלייה לארץ ישראל, והרופא אמר לי שאני כבר לא יכולה לקבל עוד זריקות קורטיזון. וחוץ מזה, כל שבוע אפיתי חלות ושום דבר לא השתנה! אדרבה, זה אפילו נהיה עוד יותר גרוע. בכל אופן, אותו דבר קרה אחרי שילדתי, עד שהסכמתי לקבל את העובדה שזה עומד להיות דפוס שבלוני עד שאפסיק ללדת או כשאגיע לגיל שבעים – ומה יקרה קודם, רק השם יודע.
 
לפני מספר חודשים, הכאב שוב חזר. ולא, הפעם אני לא בהיריון. אבל הוא חזר ובעוצמה חזקה יותר. ושוב, זה השפיע על היכולת לישון, על תנוחת הידיים אפילו בשכיבה. תחושות הירדמות ונימול מלוות את התופעה המעצבנת הזו, וכאב כבר אמרתי? רתחתי מזעם, כאבתי, לא ידעתי מה לעשות.
 
לא מזמן שוחחתי עם חברתי היקרה רבקה לוי וסיפרתי לה על הבעיה הכרונית, ורבקה הציעה לי לפגוש את ההילרית שטיפלה בה בתקופה מסוימת בחייה. במשך שלושת השבועות מאותה שיחה עם רבקה נפגשתי עם ההילרית. לא היו לי שום ציפיות. היא עשתה כמה פעולות, רפלקסולוגיה, כמה טיפולים. הייתי אמורה ליהנות, באמת, רק שהתינוק היה לידי ובכה כל הזמן כי הסתכלו עליו וניסו לדבר איתו. איך הם מעיזים?!
 
והנה החלק של הנס: שבוע שעבר התעוררתי בבוקר, וזה כמובן נס בפני עצמו, ופתאום אני מרגישה את היד במצב רגיל, כלומר בלי כאבים, בלי נימול והיד ערה לכל הדעות. כל היום ציפיתי בחרדה מסוימת שמשהו פתאום יקרה, שהכאב אולי יחזור, אולי אז באמת אתעורר?! עד עכשיו הכאב לא חזר, תודה לא-ל, ושלעולם לא יחזור.
 
למה טרחתי לספר לכם את כל זה? כי אני רוצה להבהיר כאן נקודה מאוד חשובה: רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שלעולם, אבל לעולם, אסור לנו להתייאש! לעולם אסור לנו להתייאש ולוותר על התקוות שדברים אכן יכולים להשתנות בכל רגע ממש. גם אם חרב מונחת על צווארו של אדם, כמו שמלמדים אותנו חז"ל – אסור!!!! להתייאש מן הרחמים של הבורא. רק להמשיך להתפלל ולהודות לבורא על הכל. אל תוותרו על התפילה, אל תוותרו ליצר הרע ותמשיכו להתפלל על כל מה שאתם צריכים, ודעו שאלוקים מקשיב לכם, הוא שומע כל מילה שאתם מוציאים, וכן, גם מאוד מאוד רוצה לעזור ולתת לכם, רק תיפתחו לזה.
 
וכמו שהרב ברוידא מסביר, תפילה אישית היא כמו כסף, והברכות והשפע אליהם אנו מייחלים הם המוצרים בחנות. על כל ברכה יש תווית מחיר, וככל שהברכה או הדבר אליו אנו מייחלים הוא יקר וגדול יותר, כך סכום התפילות הנדרש כדי לקבלו.
 
בכל רגע דברים יכולים להשתנות עבורנו, כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להפקיד עוד כסף בחשבון הרוחני.
 
הנה קניות ששווה לעשות, אתם מוזמנים להרגיש חופשי למלא את השקיות, המכירה בעיצומה!