שמחת ט”ו באב
"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן... והיו עוסקות בשידוכים ונישואין". במה מיוחד יום זה?
"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן וכו'… והיו עוסקות בשידוכים ונישואין". במה מיוחד יום זה?
כידוע, ט"ו באב נקבע כיום שמחה.
חכמים הגדילו ואמרו: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן וכו'" (מסכת תענית דף כ"ו), והיו עוסקות בשידוכים ונישואין".
במה מיוחד הוא משאר ימים טובים, ואף יותר מהם?
גם ההשוואה בין הימים טעונה ביאור. יום הכיפורים הרי ידוע לנו כיום מקודש במיוחד, ועליו נאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'" (ויקרא טז, ל). זהו היום בו הכהן הגדול נכנס אל קודש הקדשים לכפר על עוונות עם ה'. וחכמים אמרו על הפסוק: "ימים יוצרו ולו (לקב"ה) אחד בהם" – זה יום הכיפורים, כלומר, יום מיוחד ונעלה מכל ימי השנה.
אם כן, מהי ההשוואה לט"ו באב? איזה אירוע מקביל מתרחש בו? יתירה מזו, מה טיבם של שידוכים ונישואים בימים אלו? וכי ביום הכיפורים יעסקו בכך?
בתלמוד (מסכת תענית דף ל) מוזכרים מספר טעמים לקביעת ט"ו באב כיום שמחה, אחד מהם הוא, שבאותו יום פסקו מתי מדבר. אותם אנשים שקיבלו דיבת המרגלים ומאסו בארץ ישראל, ועונשם היה שימותו במדבר במשך אותן ארבעים השנה. כך, בכל שנה מתו מהם כ-15,000 (600,000:40), ובשנת הארבעים פסקו מלמות.
רש"י הסביר, כיוון שכל אלו שגרמו לכך מתו, ונשאר המחנה רק עם הראויים להיכנס, הייתה זו עת רצון מיוחדת לפני הבורא יתברך, כי מעתה פתוחה הדרך להביאם לארץ ישראל. דבר נוסף, מאז התנבא משה בחיבה ובדרגת פה אל פה.
אם כן, יש לנו נושא משותף לשני ימים אלו. יום הכיפורים בו הקב"ה אמר למשה: "סלחתי כדבריך", ועל ידי זה שב והתקרב אל העם לאחר הריחוק, שהיה תוצאה של חטא העם במעשה העגל. ויום הסליחה וקירבת ה' שהיה אחרי חטא המרגלים, להם נאמר: "במדבר הזה יפלו פגריכם" וגו'. סליחה זו הביאה עימה את השראת ה' במשכן ובתוך העם, ועל כן הייתה שמחה מיוחדת בימים אלו.
מסימני והוכחות האהבה והחיבה לעמו, השרה הקב"ה שכינתו בתוכם, כנאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
ננסה לבחון נושא זה.
מהי, אם כן, "השראת השכינה"?
במילים פשוטות, ניתן לומר כי הכוונה לקרבת שמים מיוחדת והארת פנים מהבורא לברואיו, שהרי כל העולם מלא מכבודו, אך לקרבת יתר רוחנית זוכה עם ישאל.
לעולמנו השפל והירוד, החומרי והגשמי נשלחה נשמה רוחנית עליונה קדושה וטהורה. כל עוד מהווה החומר ותולדותיו את עולמו של האדם, סביבו מאווייו ושאיפותיו, וכל מאמץ יעשה למענו, אין לה לשכינה מקום בליבו של זה.
רצונו של הקב"ה שנשמתנו שניתנה בגוף האדם תהא המדריכה והמכוונת, ולמענה יקריב הגוף את כל אשר לו, והחומר יעמוד וישרת את הנשמה. או אז הבורא יתברך ישרה שכינתו בלב ובבית שפתחו את עצמם כלפיו. תהא זאת שעה מיוחדת עימה כל תענוגי עולם. על כך נאמר: "וחיי עולם נטע בתוכנו".
לכן שכנה שכינה במשכן ובמקדש, כיוון שמקומות אלו היו מקום הקרבת הקרבן – מהלך שקירב את האדם לקב"ה – קרבן מלשון קַרְבַן – כיפר על חטאים בשוגג וגם לתשובה וחרטה על מעשי מזיד, שוגג. וממילא כל כולן מלאות בכהנים עושי רצונו מלויים משרתים ומשוררים לכבודו, וכל המקום אומר כבוד שמים, כי אין בו צורכי הגוף ולא כלום, והשראת השכינה התפשטה ללבבות, וכל ישראל שעלו לרגל ובאו אל בית ה' – התעלות והתרוממות הקיפו אותם ומילאו את ליבם.
מכאן, שדווקא ביום זה שבו נתעלו על ידי כפרת החטא – חטא העגל וחטא המרגלים, היו אלו ימי רצון וחפץ מיוחדים. לכן ההשוואה בין הימים.
מאחר ומבט התורה על הנישואין הינו במערכת של קדושה, וכפי שאנו אומרים: "הרי את מקודשת לי", ובברכה: "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין", לכן אמרו: "איש ואשה שזכו – שכינה שורה ביניהם". כלומר, ביתם ולבבם כשר לקלוט שפע רוחני אלוקי, כיוון שגם הם על כוונתם בקשר שביניהם לחיות על פי רצון ה' ודת משה וישראל, כאשר כל אחד ישקיע מצידו ויתור והענקה, ברור שהקב"ה, נותן הנשמה בשניהם, יצטרף אל ביתם וישרה בו את שכינתו.
כאן חוברים יחד הדברים. ט"ו באב ויום הכיפורים הינם בעצם באותה מעלה, אך מזווית אחרת. והמשותף – השראת השכינה, מתן מקום ופתיחת הלב לקבלת שכינתו יתברך.
יש כאן היבט חדש ומאלף להבנת רוחב דעתם של רבותינו, ומכאן נובעת השמחה המיוחדת בימים אלו, ולא היו כמותם להתעלות ולהתרוממות.
אגב, זה גם הביאור בהלכה המחייבת את הכהן הגדול העובד ביום הכיפורים בבית המקדש להיות נשוי, ואף מכינים לו ב'סטנד ביי' אישה אחרת, שמא תמות אשתו. הכל כדי שהשראת השכינה תוכל לחול בשלמות ובכל מצב, כאשר הוא עומד למלא את התפקיד החשוב והמקודש ביותר בעם ישראל.
(מתוך "עת לחשוב" גליון מס' 79)
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור