תעיזו! לכו על זה!

זה מפליא לגלות, אחרי ש'מכבים'
קצת את המוח, שאם אנחנו מעיזים
קורים לנו דברים מעניינים. למשל,
שינויים שפחדנו לעשות. תעיזו! אל
תפחדו מהאמת!
 
 
זה קורה כש'מכבים' את המוח לכמה דקות ומנסים 'להרגיש' את הדברים באמת, אז מקבלים תובנות אדירות על כל מיני דברים, בעיקר על אלה שקשורים למערכות הקשרים עם האנשים שבחיינו.
 
למשל, הייתה לי חברה שחשבתי שהיא מדברת איתי על דברים מועילים וטובים. חשבתי שהחברה הזו היא חברה טובה שלי ושאני יכולה לבטוח בה במאת האחוזים. אלא שאז התברר לי שמה שאני חשבתי לא נכון בכלל, ואפילו גרוע. התוצאות, מיותר לציין, היו מזעזעות. הרגשתי רע, שעבדו עלי, שהשתלטו עלי, שאני לא טובה. וזה מפליא אותי בכל פעם מחדש, כי איך לא הבחנתי בזה לפני כן?
 
אבל ברגע שהצלחתי לנטרל את 'הדבר' שגורם לי להרגיש לא טוב ונכון בקשרים האלה – בדרך כלל מדובר בתחושה המעצבנת הזו בבטן – למדתי 'לכבות' את המוח שלי, שהיה עסוק כל הזמן בלתרץ תירוצים ולראות ולשמוע את מה שאני רציתי, ופשוט ללכת עם הרגשות שלי.
 
הרבה יותר קל לומר מאשר לעשות, אני יודעת. אנחנו חיים בדור בו אנשים עושים הכל כדי להיות רובוטים נטולי רגשות. אתה יכול לבכות בסרטים או שמישהו מפורסם נפטר. יכולה להיות לך תצוגה של רגשות בגלל כל מיני אירועים שקורים בעולם, או בגלל שקבוצת הכדורגל שלך ניצחה. אבל זה הכל.
 
אם תעיז, למשל, להרגיש עצוב בגלל הקשרים שטחיים עם כל האנשים שאתה אוהב בעולם – אז אתה יותר מדי רגשני ו'משהו' לא בסדר איתך.
 
אם תרגיש לא טוב עם עצמך כי אתה מתמודד עם כמה תכונות שליליות שצריכות שיפור, וכמה שיותר מהר, אז חצית את הקו האדום, ובבקשה אל תשכח לקחת את הכדור הכחול ולא את הירוק.
 
אם את מרגישה שקשה לך בגלל האחריות החדשה שקיבלת – מזל טוב, את אמא! אז תרשי לי לחדש לך משהו – את מטורפת! כל הנשים 'הנורמאליות' מתמודדות עם זה בצורה מושלמת, לך בטח יש איזה חוסר איזון כימי במוח או מה שזה לא יהיה, בגלל שאת לא מרגישה 100% שמחה ובכל 100% הזמן עם 100% האחריות שנפלה עליך אחרי תשעה חודשי היריון.
 
מרגישים מתוחים בגלל 12 שעות העבודה והסביבה הלוחצת? אתם לוזרים וחלשים! כי כולם, אבל כ-ו-ל-ם, יודעים שצריך לעבוד קשה כדי להצליח. אם אתם מתחילים להרגיש שהעבודה והקריירה לא אמורים לקבל בלעדיות על החיים שלכם, ולא על זה צריך להיות הפוקוס שלכם, אז אתם חייבים לדעת ש'בעולם האמיתי' אתם לא תצליחו, ואתם אפילו לא בכיוון!
 
ואני שואלת, למה רבים וטובים מאיתנו נופלים ברשת השקרים הזו? אנחנו מסתכלים סביבנו ויכולים לראות את השיגעון שבחיי אנשים אחרים, אבל כשזה מגיע אלינו, לעצמנו ולחיים שלנו, אנחנו פתאום חושבים שאצלנו זה אחרת. שאנחנו שונים.
 
אם נתחבר לרגשות שלנו, ואני יודעת את זה בבירור, כמעט כולנו נעשה שינויים מהותיים בחיים שלנו.
 
רק מה, רגשות הם דבר מפחיד. רגשות הם סכנות. כי ברגע שאדם מתחבר לרגשות שלו הכל יכול לקרות. הוא פתאום יכול להתמודד עם כל ההקנטות, הבריונות, עם האובססיה להיות פריק קונטרול, להשתחרר מכל אלה שמשכו בחוטים של חייו במשך שנים. הוא פתאום יכול להחליט! כן, רק שזה קורה בגיל 42 בלי עזרתה האדיבה של אמא או דודה או מי שלא יהיה, שהוא לא רוצה להיות עו"ד/רופא/רו"ח בגלל שאמא רצתה, כי עכשיו הוא יהיה מה שהוא רוצה להיות. כן, גם זה יכול להיות.
 
אולי הוא יתחיל להבין שחלק מהסיבה שהוא היה כל כך הרבה זמן במשרד, זה בגלל שבבית הוא מתמודד עם האמת פנים אל פנים, עם 'עצמו' האמיתי והוא לא אוהב את מה שהוא רואה? אולי.
 
כמובן, שרגשות שליליים כמו עצבות, כעס, דאגה ופחד הם דברים נוראיים, לא משהו שאני ממליצה לכם לנסות בבית. הם לא כיף, הם לא יפים, אבל, וכאן נכנס אבל גדול, הם המאיצים הטובים שיש באמתחתו של כל אדם לעשות את השינויים הכי גדולים בחייו.
 
התקפי הפחד הגדולים שחוויתי בחיי הובילו אותי לעשות שינויים מהותיים, כאלה ששיפרו את איכות חיי להפליא. אם לא הייתי מרגישה משותקת מרוב פחד במשך שבועות, אם לא הייתי מתפללת בכל כוחי לבורא עולם שיעזור לי להבין למה הוא שולח לי את הפחד הזה ומה הוא מנסה ללמד אותי, לא הייתי מצליחה לעשות חצי מהדברים שאני עושה היום ובשנים האחרונות.
 
למשל, לא הייתי מעיזה לעבור דירה למקום בו אני גרה היום, לקהילה ולסביבה הרבה יותר בריאים לי ולמשפחתי. גם לא היה לי את האומץ ללכת בעקבות האמת ולהיות אדם 'דתי' באמת. גם לא הייתי מצליחה לשנות את ה'אמא' שבי לבנות שלי.
 
ויותר מכל, לא היה לי את הכוח והמוטיבציה לכבות את החשיבה שלי ולהרגיש מה באמת קורה בחיים שלי, ומה צריך לשנות. והבהירות הזו היא המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים.
 
אל תפחדו, תעיזו ולכו על זה.