תקפוץ!

לפעמים, אתם יכולים להרגיש 'על קוצים' לפני החלטה גדולה או שינוי גדול. במשך שנים, להשקיף על הסלעים הענקים למטה, ולהתלבט אם לקפוץ או לא. זאת אומרת, למה לקפוץ? למה בכלל לסכן את היציבות, את הנוחות והשגרה, להשאיר את כל הטוב מאחור ולקפוץ אל הלא נודע?
 
זה נשמע מתאים לאדם בלי שכל לעשות דבר כזה. ברור! כי מי קופץ? זה טיפשי, מגוחך ומיותר! למה לסכן את כל מה שיש לכם, את כל דרך החיים שלכם, את כל מה שידוע ומוכר תמורת 'שינוי' או 'צמיחה'?
 
אם זה היה כל העניין, 99.9% מאיתנו אף פעם לא היו קופצים לשם, למקום לא נודע. אבל ברור שזה לא הכל. אלוקים גם הוא בתמונה והוא יודע בהחלט מה הכי טוב בשבילנו. הוא גם יודע שעבור רובנו 'האזור הנוח' והנעים הוא הסימן לאיום הכי גדול שישנו לנשמות שלנו.
 
כל כך נעים להעמיד פנים שאפשר לחיות בשני עולמות בו זמנית. רק מה, אלוקים רואה איך אנחנו נחנקים מבחינה רוחנית מכל הנוחות והנעימות והכיף והבידור והשטחיות. וכשזה קורה, הוא מתחיל לצעוק לנו שאנחנו צריכים לצאת מהמקום המסוכן הזה, ומהר!
 
מאמרים נוספים בנושא:
אומץ של אישה אחת
מתחת לשטיח הרגשות
קוצים או פרחים?
 
"אבל אלוקים, כל החברים שלי עושים את זה. ושלא תטעה, אנחנו היום מדברים יותר עליך ועל האמונה, קוראים ספרי מוסר, אפילו נוסעים לאומן. אז למה אני צריך לקפוץ?"
 
וכאן אתם חייבים להטות אוזן ולשמוע את התשובה, כי כפי שנאמר לאליהו הנביא, המסר של אלוקים אלינו בדרך כלל הוא קול עדין וקטן שאומר לנו: "תקפצו, אם לא אני אדחף אתכם". ולא בגלל שבורא עולם חלילה רע אלינו, ממש לא. אלא דווקא בגלל שהוא רוצה את הטוב ביותר עבורנו, והוא ורק הוא יכול לראות את כל הסכנות והבעיות והנושאים שמתגנבים ואורבים לנו במקומות שאנחנו מרגישים כל כך נוח.
 
זה מזכיר לי את הסיפור על אותה קבוצת יהודים שברחו מאירן כשעידן האייתוללה התחיל. הדרך היחידה לברוח הייתה מאוד בוגדנית ומסוכנת ועברה אי שם בהרים הגבוהים. מעבר אחד היה גבוה מדי, שני צר מדי, והשלישי פחד אימים להסתכל למטה. רוב הפליטים באותה קבוצה נסוגו, הם לא יכלו להמשיך. המדריך שלהם שלף אקדח ולא השאיר בפניהם שום ברירה, "או שאתם עוברים, או שאני הורג אתכם כאן". הם בלעו את הקושי והפחד וחצו את המעבר המאיים. בסוף המסע המדריך אמר להם שגם הוא יהודי, ושהוא שלף את האקדח וכיוון אותו אליהם כי אחרת לעולם לא היו אוזרים את האומץ ומתמודדים עם הפחדים והחששות שהיו להם. כך בעצם עזר להם להציל את עצמם.
 
אתם מבינים, הפעולה "הזוועתית והנוראית" שלו הצילה להם את החיים!
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
תתחיל עם  משהו
להמיר פחד באור
 
ולפעמים, זה מה שאלוקים עושה איתנו. הוא יודע כמה קל לאנשים לבחור את הנוחות קצרת-הטווח, במקום את הבטוח והמשגשג של הטווח הארוך. הוא יודע שרובנו, לפי היצרים והרצונות שלנו, פשוט לא עומדים לקפוץ. אז הוא מתחיל לבלגן לנו קצת את החיים, את המעמד החברתי שלנו, את הבריאות, את הדינאמיקה במשפחה, ולפעמים הכל ביחד, בגלל שהוא יודע שאם רמת אי-הנוחות באזור הנוח והנעים שלנו תתעצם – אנחנו נקפוץ!
 
אבל לקפוץ למה? לאן? לאלוקים יש את התשובות עבור כל אחד מאיתנו. לחלק מהאנשים, המסר הוא לקפוץ לסביבת מגורים אחרת, לאחרים המסר הוא לקפוץ לדרך חדשה. אבל האמת, כולנו קופצים לאותו מקום: לאלוקים. וברגע שאדם יודע שהבורא רוצה שהוא יקפוץ, ושהוא עומד לתפוס אותו, ולא משנה באיזה שלב הוא נמצא בינתיים, הוא מקבל את האומץ לקפוץ מהצוק.
 
גם אם אתם לא יכולים להרשות את זה לעצמכם, גם אם זה נראה לכם מפחיד ומאיים, אפילו אם אתם לא יכולים לראות איפה אתם מסתדרים עם הקפיצה הזו, או איך זה יעבוד, פשוט תבטחו באלוקים שהוא יעשה את זה הכי טוב. כי תמיד זה מצליח.
 
ואיך אומרים? כשאתה מרגיש שאתה נופל למטה – אל תפחד. כי אחד מהשניים יקרה: או שאלוקים יתפוס אותך, או שהוא ילמד אותך לעוף…