ניצחון או כישלון? תבחרו אתם!

במלחמה אין ניצחון מושלם, כי גם אלו שנצחו הם גם בעצמם הפסידו והרבה. תחשבו לעצמכם שני דיביזיות אחת מול השנייה כאשר אחת המדינות מרימה דגל לבן כאות לתבוסה, האם היא באמת הפסידה וזו שמולה נצחה? מה עם כל מתיה שמונחים לפניה? מה עם כל המשפחות ששכלו את יקיריהם? הפסד בחיי אדם לעולם לא יכול להיחשב כניצחון, גם אם זה שמולך הניף דגל לבן. אדרבא, יכול להיות שהוא התעלה על עצמו והבין ששום דבר טוב לא יצא מזה והחליט לוותר. לא בכל המקרים ויתור משמעו תפוסה ו/או כישלון.

המונח ניצחון אינו אבסולוטי כשם שכישלון הוא לא חד משמעי.

אומנם אנחנו לא ממש נלחמים כמו במלחמה אמתית אבל לפגוע בבן אדם, להכפיש את שמו הטוב, להעליב ולייסר מישהו זה בדיוק מלחמה אישית אחד על אחד והיא אינה שונה הרבה ממלחמה בזירה בשטח. כי להרוג את הנפש זה לא פחות מאשר להרוג אדם פיזית. שניהם נחשבים שפיכות דמים.

פעמים רבות אנחנו נכנסים לוויכוחים מיותרים, אינטריגות, איומים, שולפים אקדחים ותוקעים סכינים ואחר כך, במבט לאחור מגלים עד כמה טיפשים היינו ובעיקר מאוכזבים מעצמנו, לא רק בגלל הרמה הנמוכה שירדנו אליה אלא גם ובעיקר שאנחנו מבינים שאולי היה עדיף וכדאי פשוט לוותר.

לא בכדי, חכמנו זיכרונם לברכה אמרו “סוף מעשה במחשבה תחילה”. הדחפים הפנימיים והאינסטינקטים החייתיים שלנו לעיתים קרובות מוליכים אותנו שולל ומורידים אותנו שחת, אבל אם נעצור לרגע נתבונן, נחשוב ונרגע התגובות שלנו תהיינה , ללא ספק, יותר נשלטות ובכך גם מן הסתם מאופקות ומחושבות הרבה יותר ללא עצרנו.

כשאנחנו נמצאים בסיטואציה שיש בה כעסים, אנחנו מרשים לעצמנו לשחרר קיטור ולשלוח מילים שהם כמו חיצים מלאים ברעל, ובאותו הרגע מרגישים הקלה מסוימת “פייי.. שחררנו קצת ממה שישב לנו על הלב…”, אבל עד מהרה מבינים את התרמית, משום שאחרי שנרגעים וזזים הצידה פתאום מבינים איזה כסילים היינו ואיזה טעות פטאלית עשינו , ומילה שנאמרה אי אפשר להשיב. מילה פוצעת מצלקת מכאיבה משחירה והרבה פעמים גם מפרידה. מפרידה עולמות. משפחות. חברויות.

ויתור היא מילה חשובה שמייצרת עבורנו הרבה מאוד טוב. היא מכוונת לשלום, לפיוס, לחמלה, לרחמנות, לאהבת לרעך כמוך, היא נותנת הזדמנות מרחבית ובעיקר הצד המוותר מרחיב כפל כפליים, האחד שוויתר ויצא מכללי המשחק המכוערים, והשני שזכה להתעלות על עצמו שזה בעצמו מתנה עילאית ונשגבה.

מי שמוותר לעולם אינו מפסיד והדברים ידועים. אף על פי שלפעמים נדמה כי הוויתור היה טיפשי או מיותר ולעיתים גם אפילו מוגזם, אצל בורא העולם מידת הוותרנות היא מידה אצילית, ראויה ומכובדת. הקדוש ברוך הוא שרואה הכל וודאי יודע עד כמה היה קשה לך לוותר ובכל זאת בחרת בדרך הטובה והנכונה וישלם לך כשכרך.