בדיחות לא מצחיקות

י"ב אלול , הראשון לספטמבר למניינם נפתחה בישראל בשעה טובה ומוצלחת שנת הלימודים תשפ"א.

אתר ברסלב ישראל מברך את כל ילדי ישראל היקרים בשנת לימודים פורייה, מוצלחת עם ציונים טובים, בריאות ובעיקר עם התנהגות נאותה כיאה לעם הנבחר שבו יהיה קידוש שם שמיים ונהיה אור לגויים.

אתמול, כמו ברב קבוצות האווצ-אפ רצו הרבה בדיחות ואנקדוטות על פתיחת שנת הלימודים. קבלתי מספר הודעות שלכאורה אמורות היו להצחיק אבל הם ממש לא, אומנם לשבריר שנייה צחקתי לרגע אבל מיד עיקמתי פרצוף, הרמתי גבה ואפילו כעסתי. כעסתי על הבורות והטמטום יחדיו. אותי זה לא מצחיק! אותי זה מקומם כי אני מבינה את התת מודע של הדברים וההשלכות הנוראיות. מזמינה אתכם, קוראים יקרים להבין ביחד איתי.

בדיחה ראשונה

"מתקשרת אלי המורה על היום הראשון של הלימודים ואומרת לי הילד שלך מפריע בשיעור!

עניתי לה: הילד חודשיים שלמים הפריע לי בבית.. התקשרתי אלייך פעם אחת?!"

צחקתי לרגע כבר אמרתי? אמרתי. מיד אחר כך הבנתי את גודל המצוקה של ההורים. הילדים נתפסים עבורם כמטרד וכנטל. איום ונורא!

ילד הוא ילד. מטבעו הוא שובב, אנרגטי, קופצני ומלא בחיות של שמחה, הוא רעשן וגם עליו נאמר  "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח כא)

התורה מעידה על הילדים שהם מלאים ביצר רע, כמו למשל אנוכיות ואגוצנטריות ממדרגה ראשונה, הם מלאי באגואיסטיות שהם מרכז העולם ולהם מגיע הכל תוך כדי מילוי וסיפוק צרכיהם ותאוותיהם ברמת "כאן ועכשיו", כלומר במידי.

ילדים עלולים להיות כפויי טובה ונטולי טקטק לחלוטין, הם רגישים מידי ובעלי מוחין דה קטנות כפי שאומר רבי נחמן.

מוחין דה קטנות אומר שהמוח שלהם עדיין אינו מפותח מספיק בדעת ובחוכמה, הם להם בינה כשל מבוגרים וככזה ההתנהגות שלהם בהתאם לרמת ההתפתחות השכלית/קוגניטיבית, מנטלית/רוחנית שלהם.

ילדים הם ילדים וזה עולמם וטוב שכך. עלינו המבוגרים לקחת אחריות ולדעת איך להתנהג איתם ומולם. אנחנו פה האישיו בסיפור ולא הם.

ילדים חלילה לעולם אינם נטל. ילדים חלילה לעולם אינם מטרד. נכון שהם עלולים להיות מטרידים סדרתיים ונודניקים מומחים אבל מכאן ועד לומר שסבלנו איתם? איך וכיצד ייתכן? הבעייתיות נמצאת אצלכם הורים יקרים! החינוך הוא התפקיד העיקרי שלכם בחיים.

By the way, הורים יקרים, אני רוצה לחדד את מחשבותיכם בנקודה מהותית וחשובה לא פחות, תפקיד החינוך הוא שלכם! ולא שלא המורה ו/או בית הספר. כן כן, שלכם!

בית הספר, המחנכת וצוות המורים אמורים להקנות ידע ומידע של חומרים לימודיים ספציפיים, ואם על הדרך מוסיפים חינוך, יראת השם, צניעות, דרך ארץ הרי זה לטובה!

תפקיד החינוך העיקרי הוא שלכם, אימא ואבא יקרים.

בדיחה מספר שתיים

נשלחה קריקטורה הזויה , צילום שחקן כדורגל במגרש הספורט שעומד לבעוט בכדור, בדף השני הכדור הוא לא פחות מאשר ילד קטן.

מודה, בהתחלה לא הבנתי את הבדיחה העקומה והסרקסטית הזו. חשבתי לתומי שאולי מדובר במשחק של מצלמה בהגדלת אובייקטים ולא הבנתי את הקטע.. אחר כך התברר שהכדור הוא לא פחות מאשר ילד קטן שמקבל בעיטה.. "יאללה עוף כבר לבית הספר"

לאבא ציני שכזה הייתי אומרת "עוף אתה , תבעט בעצמך וקח אזימוט לחיים המעוותים שלך"

אלימות ובוטות בקריקטורה חסרת עמוד שדרה. מביך עד כדי הזוי.

כל הורה שבתת מודע שלו יושב רעיון שכזה אומר דרשני גדול מאד!!! זה לא הזמן והמקום לנתח אבל בהחלט היה מעורר אצלי תהייה רבה בפאן השלילי גם אם זה על דרך הצחוק.. ישנם דברים שלא צוחקים עליהם. אחד מהם היא הנמכת הילד והביטוי של אלימות בכל דרך ובכל צורה!

ילד אינו צעצוע ובטח שאינו בובה שבועטים בה בתחילת שנת הלימודים שיעוף לבית הספר. חולני.

רוחמה אפרתי  B.A פסיכולוגיה ותקשורת, Master & Trainer NLP  תת מודעי קליני רפואי, מרצה בכירה בנושאי פסיכולוגיה, תת מודע, יהדות וחסידות. מומחית לטיפול בילדים ובנוער.  לפרטים: 054-2176644