האדם בעולמו

האדם בעולמו מהו?

קם, אוכל, שותה, ישן. מן הבוקר ועד אשר עולה על יצואו, מניח את ראשו על הכר ועוצם את עיוניו, נין לומר בוודאות מוחלטת שהוא מלא בטרדות, ייסורים, מחשבות, לחצים, תזזיתיות ומה לא..

כמה פרדוקסאלי שאנו שרים בחג החנוכה, "סביבון, סוב סוב סוב, חנוכה הוא חג טוב.. חנוכה הוא חג טוב, סביבון סוב סוב סוב..", כשלמעשה גם אנחנו חגים כמו סביבון וכל היום מסתובבים בין אם זה סביב הזנב של עצמנו, או סביב הריצות של החיים, או סביב כל לחצים שמופעלים עלינו.

יום רודף יום, עובר חולף ונגמר, עוד שישבת ועוד יום ראשון ועוד שבוע חולף, חודש, שנה, שנתיים, עשור, מחצית, רבע, חצי.. כל החיים..

ריצות מפה לשם בטירוף, סיבובים בלי סוף, הלכתי-חזרתי-הייתי, קמתי-ישנתי, אכלתי-שבעתי, נתקעתי בפקק שעות, חיפשת חנייה בכל העיר ולא מצאתי ובסוף גם קבלתי דו"ח, פלוס בבנק-מינוס בחשבון, חם לי – קר לי, יבש-רטוב, שמן, עולה במשקל –רזה, ירדתי יפה, קשה בחיים – אבל היי, הופס, עוד יותר קשה.. כל היום ייסורים, מחשבות, ותיזוזים בלי סוף..

וכאילו שכל זה לא מספיק לנו, עוד נוספה לנו הקורונה על הראש ובעיקר כל ההתנהלות וההתארגנות שקיימת מולה דרך הארגון העולמי שבראשו עומד ביל גייטס אשר אומר בריש גליי שהוא מעוניין לדלל את אוכלוסיית העולם ימח"ש, ועכשיו גם מתגלה שהחיסון עבור הקורונה גורם לעקרות!!

שזה במילים אחרות על אותה הסקאלה ובאותה המשוואה – דילול אוכלוסיית העולם = עקרות.

ואם זה לא מספיק לנו, הרבה צדיקים מדווחים שאנו לקראת מלחמה גדולה בפתח.. כאשר סיבוב ראשון נגמר ואנו בפתחו של סיבוב נאמבר טו.

התחושה הלחוצה והמלחיצה היא גלובאלית שההדק הולך ומתחזק, הולך ומתהדק וכאילו אין מנוס. והאמת שיש לנו מנוס. יש מנוס ביג טיים לעם ישראל.. למי ולאן?

לברוח לכור מחצבתנו, לבוראנו, לבורא העולם בכבודו ובעצמו, להתפלל ולזעוק ולשווע לעזרה, לרחמים, להצלה.

חבלי משיח. אלו החבלים. קשים. מרים. גסים. מחוספסים. אגרסיביים. אבל בסופו של דבר החבל יקרע, השתחרר, יפרם – בבואו של המשיח.

עוד קצת להמשיך ולהחזיק חזק חזק. באמונה. בשמחה. בלבביות. באנושיות שבנו. להשתדל להיות אנשים טובים ומתוקים, שמחים ותוססים – חיים ורעננים. עוד קצת. המשיח כבר כאן מגלים לנו צדיקים. ואנו כולנו תפילה ותקווה שיקבל גם את האור הירוק מהביג בוס להתגלות ולהושיע אותנו. אמן כן יהי רצון.