לחנך בְּאוֹר

הצצה נדירה

נשארו בידינו כמה מכתבים שרבי נחמן כתב לבנותיו הנשואות, נשים בוגרות שגדלו בביתו של צדיק גדול לפני כמה וכמה דורות, ואנחנו מוצאים בהם מילים חמות ואוהבות של אב רחום שאוהב את ילדיו מכל הלב ומעניק להם חום ואהבה, דאגה ואכפתיות בלי סוף:

"רב שלום לכבוד אהובי, חתני, חביבי, הלוא הוא הרב המופלג המהולל כתר שם טוב מורנו הרב יצחק אייזיק נרו יאיר, עם שלום זוגתו היקרה היא בתי, ידידתי, הצנועה, החכמנית, המהוללה, הישרה, מרת שרה תחיה…

"ונא להודיעני תמיד משפעת שלומכם הטוב, וביקשתי מאוד מבתי תחיה ומחתני שיחיה לבלי לדאוג כלל, רק להיות בשמחה תמיד, ושלום וחיים כנפשם ונפש אביכם הדורש שלומכם הטוב באהבה עזה".

"שלום לאהובתי בתי הצנועה והחכמנית וכו' מרת שרה תחיה… גם ביקשתי שתעשי כמו שציוויתיך שאל תשגיחי על צרכי הבית ותאכלי בשר ותשתי יין, כי בריאותך היא יקר יותר מחיי וממש חיים תתני לי כשתודיעיני שאת בריאה וחזקה…"

ומבקש ממחותניו: "וביקשתי להשגיח על בריאות בתי כי נפשי קשורה בנפשה…"

שימו לב טוב שצדיק גדול ואיש ציבור כמו רבי נחמן לא חוסך במילים כאשר הוא פונה לבנותיו, אף על פי שהן כבר בוגרות ונשואות, והוא חושף במכתביו קשר אישי חם ואוהב.

המכתבים האלה נותנים לנו הצצה נדירה לתוך החייו האישיים של רבי נחמן, כיצד התנהל הבית, ומה היה הקשר שלו לבנותיו. ויותר מזה הם מלמדים אותנו איך אנחנו צריכים להתנהג.

אין סיכוי שתגזים

תמיד הייתי אומר שהתכונה הגרועה ביותר לבעל היא הקמצנוּת. קמצנות זה לא רק בכסף זה גם בחום ובאהבה וגם ביחס ובמאור פנים. הגמרא אומרת שהשכר על מילים חמות משמחות ומעודדות לֶעָנִי גדול הרבה יותר מהשכר על עצם הצדקה. ומכאן נלמד שגם העונש על קמצנות במילים חמות חמור הרבה יותר.

הרב שלמה קרליבך אומר בשם המהר"ל שהקמצן זה הדבר המנוגד ביותר לקדוש ברוך הוא כי הקדוש ברוך הוא כולו נתינה, הוא רק נותן, ואילו הקמצן רק לוקח.

התורה מורה לנו ללכת בדרכיו של ה' יתברך. אנחנו חייבים להידמות לה'. וכמו שה' מאיר לכל העולם ומחיה את כולם, גם אנחנו צריכים להיות בבית קרן אור ומקור חום ולהשתדל בכל הכוחות להחיות את הילדים שלנו.

אגב, זה נכון גם בין בני זוג. אל תסתפקו בשקט תעשייתי או בהפסקת אש, תבינו טוב שקשר אמתי ובניית אמון במערכת הזוגית זה דבר שנתון לשינויים וחייב תחזוקה תמידית. בכל הזדמנות תחמיאו ותחזקו אחד את השני. שמעתי כבר הרבה תלונות על שלום בית, ועוד לא שמעתי אישה אחת שמתלוננת על כך שבעלה נותן לה יותר מידי מחמאות…

יש לכם פֶּה. זה כלי מדהים שהקדוש ברוך נתן לנו כדי ללמוד תורה וכדי להתפלל ולברך וכדי להגיד תודה. וזה כלי שאפשר לעשות אתו הרבה מאוד חסד, וחסד מתחיל מהבית. אל תתקמצנו על המילים, בכל הזדמנות "תשחררו" מחמאות חיזוקים ותשבחות, זה לזו וגם לילדים.

תחייכו, תאירו פנים. כשאתם מחייכים הילדים שלכם מבינים שהעולם יפה ושטוב לחיות; וכשאתם כבויים או זועפים הילדים שלכם מבינים שהעולם הזה קודר ושאין טעם לחיים.

בזמן ובמקום

וכמו בכל דבר בחיים, גם כאן חשוב התזמון. זה נכון שמחמאות מתאימות לכל זמן, אבל יש זמנים שבהם המילים החמות הרבה יותר נצרכות והרבה יותר משפיעות ומועילות, ולעומת זאת בזמנים אלה צריכים להיזהר הרבה יותר ממילים הרסניות כי אלה זמנים שמעצימים מאוד את כוח ההרס שבמילים.

והזמנים החשובים ביותר הם זמן ההשכמה בבוקר, וזמן ההשכבה בערב לפני השינה.

כמו שחשוב לכם שהילדים ייצאו עם ילקוט ועם כל הציוד הדרוש, עם ארוחה מזינה, נקיים מסורקים ומסודרים – על אחת כמה וכמה שאתם צריכים לעשות את הכול כדי שהילדים ייצאו מהבית עם חיוך ועם הרגשה מרוממת בלב. ואין כמו חיבוק, מחמאה, ומילות הערכה כדי להרים ולהגביה את המורל של הילדים ולהעניק להם רצון וחשק כבוד עצמי ואנרגיה חיובית לכל היום.

היציאה מהבית מותירה חותם על כל היום כולו. המילים שנאמרות לילד בשעות ההתארגנות בבוקר ובפרט בשעת היציאה מהבית "מלוות" את הילד כל היום וקובעות את מצב רוחו ואת העֶמְדָה הנפשית שלו.

אם הילד יוצא מהבית מאושר ושמח, הוא יוצא ליום של אור והצלחה, יש לו חשק ורצון וכוח ללמוד ולהקשיב ליזום ולשחק. אבל ילד שיוצא מדוכא וממורמר איך יהיה מרוכז בשיעורים? הוא כל היום "מֵריץ" בראשו ובלבו את הרגשות ואת העלבונות מהבוקר.

ילד כזה – גם כשהוא משחק וצוהל – הוא רק בורח מהרגשות הרעים שמציפים אותו, והוא לא מאושר באמת. ובדרך כלל התסכולים שלו ייצאו בצורות שונות, אם זה באלימות, ואם זה בהשחתה, ואם זה בהתחברות לחברים רעים שֶׁכֵּן נותנים לו הרגשה מזויפת של אהבה ואכפתיות, ועוד.

לילה טוב

וגם הדקות שלפני השינה חשובות מאוד. זה הזמן שבו נבנה התת־מודע של הילד.

אנחנו מדברים כאן על ידיעות עמוקות ופנימיות שאנחנו חייבים להקנות לילדים: שמחת חיים, אמונה בעצמם, אמונה שה' אוהב אותם ושהם חשובים ורצויים ויקרים ואהובים שהם טובים וצדיקים. כאשר האמונה והבריאות הנפשית נטועות בעומק נפשם זה אומר שהן תמיד בתת־מודע שלהם, הן תמיד ברקע של כל העשייה שלהם. והחלק הזה בנפש נבנה בעיקר בשעות השינה בלילה, שבהן ההכרה מעורפלת ותת־ההכרה מְעַבֶּדֶת את כל חוויות ואירועי היום ומפנימה אותם.

ילד שישן מתוך צעקות והשפָּלות יחווה לילה קשה מאוד. הצער הזה ילווה אותו כל הלילה וזה מה שייצרב לו בתת־מודע.

אבל ילד שישן עם חיבוק ונשיקה, עם סיפור של אבא או של אימא, עם מילים טובות ומחמחאות, עם חום ואהבה וחיזוקים – יש לו באמת לילה טוב, לילה מתוק, לילה שבו הוא מעבד את הנתונים ומגיע למסקנה שהחיים יפים, ושהעולם מאיר וטוב לחיות בו, שהוא בעצמו טוב וצדיק, ושיש לו רצון טוב, ושמעריכים אותו ואוהבים אותו – וזה מה שנצרב לו בעומק הנפש.

זה הזמן להגיד לילד את כל הדברים הטובים שעשה: ראיתי שפינית את הצלחוֹת לאחר הארוחה, זה מראה עד כמה אתה אוהב לעזור לאימא ושאתה ילד אחראי נקי ומסודר; שַׂמתי לב שוויתרת לאחותך, זה מראה שיש לך לב טוב ועין טובה ואתה נדיב לב ובעל חסד; ראיתי את פתק ההצטיינות שלך, את המבחן שלך, את המחברות שלך, את הכתב שלך, את ההשקעה והרצון שלך; ראיתי איך אתה לומד ומתפלל ואיך בירכת ברכת המזון – כמה נחת אתה עושה לנו, וודאי שזה עושה הרבה נחת לה', כמה ה' אוהב אותך ומתפאר בך.

חינוך ואור

לא לחינם חג החנוכה הוא גם חג החינוך וגם חג האור. המקורות שלנו מלמדים אותנו שחינוך מגיע רק בדרך של אור. בחינוך אתה לא מגרש חושך, אלא מדליק את האור והחושך נעלם מאליו.

תלמדו מחג החנוכה שגם כשקר וחשוך בחוץ, יש כוח בנר קטן להאיר את הכול. כל מילה טובה שלכם, כל רגע שאתם משקיעים בילדים – זו הדלקה של נר נוסף. ו"הנרות הללו קודש הם" – הזמנים שאתם משקיעים בילדים אלה זמנים מקודשים שבהם אתם הכהנים הגדולים המעלים את האור במנורה של בית המקדש עד שתהא שלהבת הלב של הילדים שלכם עולה מאליה.

וכן תלמדו מנס החנוכה שגם אם אתם רואים בילדיכם הרבה מאוד דברים שליליים, תזכרו שגם בחנוכה מעטים נצחו את הרבים, כוחות הטוב ניצחו את כוחות הרע. אם תדעו לעודד את המעט טוב שיש בילדים ורק את זה לראות לנגד עיניכם ולהראות לילד שכך אתם מתייחסים אליו – המעט הטוב הזה שיש בו יכניע ויגרש את כל הרע ואתם תרוו מהילדים שלכם רוב נחת.