יום עצמאות שמח!

עם ישראל חי וקיים לנצח נצחים. עם ישראל לאורך כל דורותיו חי בארץ ובגלויות השונות. לעיתים, תקופות מה כתוצאה ממעשנו, נבצר מאתנו לגור בארץ הקודש, בישראל, והוגלינו  לארצות שונות ושם “ריצינו את עונשנו” . אבל ארץ ישראל מאז ומעולם ולתמיד הייתה ארץ האבות, ארץ הבחירה שלנו שהובטחה מאת הקדוש ברוך הוא.

לא הרבה מכם יודעים, אבל ארץ ישראל היא הארץ הקדושה מבין כל הארצות שבעולם, שבה העיר ירושלים בירת ישראל, היא העיר הקדושה בעולם שבה נמצאת אבן השתייה שממנה הושתת כל העולם.

ביום העצמאות הקרוב נחגוג 72 שנים כסוג להתחדשותה של מדינת ישראל, הכרזת האו”ם על מדינת ישראל בארץ ישראל (ולא פלשתינה) הייתה רק יריית פתיחה ממוחזרת כי ארץ ישראל מיוסדת עוד מימים ימימה. היא עוד חיה וקיימת מזמן אבותינו הקדושים מייסדי האומה.

יום הזיכרון ולעומתו יום העצמאות מהווים שני הפכים מהותיים באווירה הישראלית. המהפך הזה בין יום הזיכרון הכל כך עצוב שבו אנחנו, עם ישראל, מבכה על מותם וכואב על כל חייל וחיילת שנהרגו על קידוש בשם בשל היותם יהודים צובט כל לב, והחיילים הם בעצם הילדים והאחים והבנים של כולנו! ואז מגיע שמונה בערב שבו נעשה מהפך חד לטובת יום העצמאות, שבה הם, החיילים הקדושים הי”ד, הגישו לנו הם את המדינה על מגש של כסף ובמותם ציוו לנו את החיים.

זה לא יהיה השנה.

פתאום להבין שדבר כל כך טריוויאלי, מובן ושגרתי ביום העצמאות לא יעלה על הפרק. השנה, בצל הנגיף, יחסר לי ואני בטוחה שלכולנו, הנפת הדגלים, טקס המשואות, חגיגות הזמר על הבמה, ילדים מכים בפטישים ומתיזים ספריי שלג, רצים ורודפים אחד אחרי השני בעליזות – לא יהיה השנה.

“העל האש” ומנגלים בפארקים, חבורות של בני משפחה, חברים ומכרים, מנפנפים וממנגלים, שותים בירה, ואוכלים פיתות וצ’יפס, מעשנים נרגילה, צוחקים ושרים, ברקע ריחות המנגל וענני העשן של הבשרים הצלויים אשר מתפזרים למרחוק יחסרו השנה יותר מאיי פעם.

גם זה לא יהיה השנה.

הפארקים יהיו ריקים. המדשאות יישארו גזומים למשעי כי אף אחד לא ידרוך עליהם. הספסלים בודדים, ברזיות המים, חופי הים, ובכלל כל הרחובות יידומו. גם זה לא יהיה השנה.

אז מה כן בכל זאת יהיה השנה?

יהיה יום זיכרון ויום עצמאות מסוג אחר. השנה עם ישראל לא יוכל לבקר את יקיריו בבית העלמין אבל כן אפשרי מרחוק, ואיך אומרים, רחוק מהעין קרוב בתוך הלב. אפשרי ואפילו רצוי להדליק נר לעילוי נשמת , לקרא התיקון הכללי ופרקי תהילים, לתת פרוטה לצדקה. זה עושה להם נחת רוח גדולה מאד בשמיים. וזה מעשה ראוי ומשובח לעילוי נשמת הנפטרים.

השנה גם יום העצמאות יהיה שונה ואחר. סגור ומסוגר בבתים. הרחבות של האירועים תשארנה ריקות והבמות מיותמות. המנגל לא יובער ולא נריח ריחות של בשרים. דגלים לא יונפו ולא נראה ילדים צוהלים ברחובות.

אבל כן נוכל לראות יום עצמאות מסוג אחר ושונה, כזה שאנחנו לא מורגלים אליו.

הרי מה משמעות המילה עצמאות? עצמאות פירושה, חופש ואם נבדוק בוויקיפדיה נמצא שעצמאות היא סוג של אוטונומיה שבה בעצם אין תלות בכל מיני תחומי החיים המגוונים. בר, על דרך ההיפוך, תלות במשהו ו/או חובה כלשהיא עושה אותנו חסרי עצמאות.

אז הבה נתבונן עוד יותר עמוק פנימה לתוך חיינו. האם לנו יש עצמאות? האם אנחנו בכלל חופשיים? האם יש לנו עצמאות בחיים הבין אישים? בחיים הגלובאליים, העולמיים הבנו כבר שנלקחה מאתנו האפשרות, ומי שמנהל את העולם הוא כבוד ברוא עולם בכבודו ובעצמו.

אז איזה מן עצמאות אישית יש לנו, האם בפרנסה ובכלכלה הפרטית? האם אנחנו בעלי חובות – אזי אנחנו לא עצמאיים. אם אנחנו תלויים במישהו או במשהו אז אין זו עצמאות כלל וכלל. אם יש לנו תלות בתאווה מסוימת, אפילו 3 כוסות קפה ביום ו2 סיגריות כבר נחשבת כחוסר עצמאות.

אז באיזה עצמאות עסקינן? האם יש לנו עצמאות במדינה? בחיים פה בארץ ישראל ובכל כאנשים אינדיבידואליים? התשובה ברורה. אין לנו שום עצמאות.

וגם לא נוכל להשיג שום עצמאות עד שלא נתבטל לדבר האחד והיחיד. לא נוכל להשיג שם פריבילגיה של בני חורין עד שנבין שהנשמה היהודית שלנו לקוחה מכיסא הכבוד והיא חלק א-לוקה ממעל ממש, והיא תלויה בתלות אינסופית ובקשר חזק ואמיץ עם בורא העולם. ומי שבוחר להיות תלותי אך ורק בשם יתברך, תתפלאו לשמוע, הוא בן חורין האמתי, והוא, הוא העצמאי האמתי, ויש לו חג עצמאות שמח כל יום, כל היום!