זה עושה אותנו מיוחדים!
אל תתעצבנו כי זה מה שעושה אותנו מיוחדים - האפשרות להבין את כל הצדדים, וככל שהיינו בקצה כך יש לנו אפשרות להבין ולהכיל, להתחבר ולאהוב יותר את האחר. והעיקר, לסלוח!
כשהייתי בת פחות מעשרים חברתי הטובה ביותר חזרה בתשובה. זה היה הלם נוראי. ישבתי בחתונה החרדית שלה, הסתכלתי עליה והייתי בשוק. החתונה נמשכה ואני הייתי על סף דמעות. הרגשתי שאיבדתי אותה לתמיד, הרגשתי שהשתלטו עליה חייזרים והיא כבר לא היא. כעסתי עליה נורא ואפילו השפלתי אותה. בקיצור, הייתי ממש מגעילה.
לפני כמה ימים ראיתי סרט על בחור תל אביבי שהיה בלהקת רוק וחזר בתשובה. כשראיתי את סצנת החתונה בו הבחור לבוש בלבוש חסידי נישא על כנפי הבחורים, וחבריו ללהקה מסתכלים עליו כלא מאמינים, כואבים את אובדנו, המומים – נזכרתי בעצמי והתביישתי. אבל לא רק התביישתי בטיפשותי, אלא גם הבנתי את עצמי.
זה נורא מוזר, אבל אחרי שמתרגלים לדת ולמצוות קשה להבין איך נהגנו פעם אחרת.
כשאני רואה בחורה ברחוב שלבושה מינימליסטי זה נראה לי ממש חוסר טעם, ואילו בעבר לא הייתי רחוקה בעצמי מכך.
כשאחד הילדים קופץ עלי ומושך לי בכיסוי הראש אני נחרדת מאימה, ממש כאילו נשארתי במערומיי. אבל רק לפני כמה שנים התחלתי לכסות את ראשי, אז איך אני כבר מרגישה ככה?
כשרוב מכריי מבקשים להוקיע את אלו המיישבים את הארץ ואילו אני מוצאת בהם גיבורים שמוסרים את נפשם, כדי שנוכל לשבת פה כולנו בבטחה, או כשחבריי מסרבים להגיע למקומות הקדושים מפחד או תחושת מוסריות, ואילו לי נדמה שזה לא מוסרי לסרב להגיע לאבותינו הקדושים במערת המכפלה – אני כבר שוכחת שהייתי שמאלנית קיצונית וסרבנית גיוס בעצמי.
מאמרים נוספים בנושא:
מדברים מאהבה
אנשי הצללים
אהבה, זה מה שצריך
חוזר בתשובה מכיל בתוכו את כל האוקסימורונים הללו, ונדמה לי שחשוב לנו להמשיך להציף אותם ולא להתכחש למה שהרגשנו בעבר, גם אם נדמה שהיינו טיפשים וגם אם זה מביך אותנו היום.
הרי זה מה שגורם לנו להיות מיוחדים – העובדה שיש באפשרותנו להבין מבשרינו את כל הצדדים. וככל שעמדנו בקצה הקיצוני יותר של הקו, כך יש לנו אפשרות להבין יותר. ומתוך ההבנה מגיעה ההכלה, ומתוכה מגיעה סליחה ומחילה, ומתוכה צומחת אחדות שמביאה גאולה.
מישהי שאלה אותי ברוגז בזמן הבחירות אם נראה לי שאני זו שאביא את הגאולה? היא העלתה לי הנחתה אבל אני רציתי לענות לה שכן, אני אביא את הגאולה אבל גם היא תביא אותה. כולנו נביא אותה אם נהיה מדויקים עם עצמנו ועם האחר.
האם אני זו שאביא את הגאולה? כן, וגם אתם. אנחנו רק צריכים להיות מדויקים עם עצמנו ועם הסובבים אותנו…
יום הדין חל בעוד שבוע ואחריו יגיע יום כיפורים. הקב"ה רוצה שנגיע למשפט לפניו ונתוודה, והוא יסלח לנו על שחטאנו לפניו. אבל על חטאים שבין אדם לחברו קצת קשה יותר לכפר. כי בין חברים אסור לנו ליפול לאיוולת של הדמיונות שלנו. אסור ליפול למחלוקות של העולם הזה.
עכשיו זה הזמן להסתכל בראייה רחבה יותר ולבחור בביחד שלנו. לא משנה מי התמקח על העלייה של הפרנסה בבית הכנסת, או מי לקח לי את המקום, או מי השתלט על המפתחות ונעל בצהריים, או מי שם את המזגן על קר מדי, או על מי שהגיעה לא מספיק צנועה, לא משנה שהילדים לא עזרו לאסוף את הסידורים או שזרקו את עטיפות הסוכריות על הרצפה. בעשרת ימי תשובה אנחנו לא מקפידים על אף אחד מתוך ידיעה ברורה – שבקלות יכולנו לנהוג ממש כמו זה שהרגיז אותנו ואפילו להגזים ולהתנשא עוד יותר.
נצלו את הימים האלה (ובכלל, את כל ימות השנה) לדעת שכולנו אותו הדבר ושממש אי אפשר ולא רצוי לשפוט אף אדם, כי לעולם לא נגיע למקומו.
* * *
שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור