אמת ואמונה

לפעמים יכול האדם ליפול, חס ושלום, על יד האמת דייקא, כי יודע בנפשו, שבאמת קלקל ופגם הרבה, וגם עתה הוא כמו שהוא, ועל כן מסיתו הבעל-דבר (היצר הרע) לדחותו לגמרי, חס ושלום, על יד האמת שלו, כמורגל זאת בפי כמה אנשים, והרבה יצאו מעולמם לגמרי על ידי האמת הזה אבל כבר גילו לנו הצדיקי אמת, שהאמת לאמיתו אינו כן, כי צריך כל אדם להתחזק עצמו בהשם יתברך תמיד ולקיים בחינת: "אם אסק שמים – שם אתה, ואציעה שאול – הינך" (תהילים קל"ט), שאפילו בשאול תחתיות, חס ושלום, ידע ויאמין, שהוא סמוך עדיין להשם יתברך, ואין שום יאוש בעולם, ויכולין לשוב גם משם ולהתקרב להשם יתברך באמת, כי בודאי צריכין לשמור את עצמו מן החטא, ואפילו מפגם כל שהוא, אבל אף-על-פי-כן, אפילו אם נכשל כמו שנכשל, אפילו אלפים ורבבות פעמים, חס ושלום, אעפ"כ בכל עת ורגע חסדי השם לא תמנו, ויכולין לקרב עצמו להשם יתברך בכל עת ומכל מקום שהוא, כי לגדולתו יתברך אין חקר, ועל ידי תשובה וצעקה ותפילה ותחנונים הרבה יכול להתהפך הכל לטובה, בחינת "עוונות נהפכין לזכויות".

 

וזהו עיקר האמת לאמיתו וכן כל המחלוקת על צדיקי אמת, הן המחלוקת מחסידים וכשרים, בפרט של המחקרים הנוטים לדרכי כפירות, רחמנא ליצלן, הכל הוא על ידי האמת המבודה שלהם, כי האמת נעשה עדרים עדרים, וכל אחד אומר שאצלו האמת, ועל כן ברוב ספרי המחקרים צועקין רק על האמת – אוי להם ולהאמת המזויף שלהם, שהוא תכלית השקר והכפירות, רחמנא לצלן.

 

 

הפליג מאוד בגדולת הבורא יתברך שמו ואי אפשר לבאר זאת בכתב. ואמר כי לגדולת הבורא יתברך אין שיעור כי נעשים דברים נוראים בעולם נפלאים ונוראים מאד ואין יודעים כלל. היינו שעדיין אין יודעים שום ידיעה כלל וכלל לא. וגם מה שמובא כי תכלית הידיעה אשר לא נדע, היינו גם כן אצל כל ידיעה וידיעה היינו שאפילו כשמגיעין להתכלית של הידיעה דהיינו לא נדע אף-על-פי-כן עדיין אין זה התכלית, כי זה התכלית הוא רק באותה הידיעה.

 

אבל בהידיעה הגבוהה ממנה עדין לא התחיל בה כלל וכן למעלה מעלה. נמצא שלעולם אין יודעין כלל לא ואף-על-פי-כן אין זה התכלית כי עדין לא התחיל כלל לידע בידיעות שלמעלה מזאת הידיעה שהגיע בה אל התכלית שלא נדע וכו’. גם הפליג מאד בגודל מעלת התשובה. ואפילו כשנופלים מאד חס ושלום וכל אחד נפל למקום שנפל רחמנא לצלן אף-על-פי-כן אסור לייאש עצמו כי תשובה גבוהה למעלה מן התורה, על כן אין שום יאוש כלל בעולם כי אם יזכה יהיו נעשין מעוונותיו ענין אחר לגמרי וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה: שנתהפכין העוונות לזכויות. ויש בעניין זה סתרי נסתרות. רק הכלל שמכל הנפילות והירידות שבעולם רחמנא לצלן יכולים לחזור אליו יתברך בנקל כי לגדולתו אין חקר. והעיקר שהכל תלוי בו שלא יהיה מייאש עצמו מלצעוק אל ה’ ולהתחנן ולהתפלל אליו יתברך תמיד.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.