בטחון

 

מי שיש לו יראות נפולות ואפילו אם הוא עשיר גדול, הוא מלא דאגות וצער ויסורים ופחדים תמיד, וכל ימיו – כעס ומכאובות, ואין לו שום נחת ומנוחה ושום חיות כלל, והוא חי חיי צער יותר מכל העניים שבעולם מחמת שבכל יום נתחדשים לו דאגות ופחדים חדשים מאדונים ושרים וכו’, ומכמה וכמה מיני הפסדים, השכיחים ושאינם שכיחים, וגם מצטער בכל עת על ריבוי ההוצאה שבביתו, כי נדמה לו כי ההוצאה יתרה על הריווח, וכיוצא בזה רבו מספור ריבוי הדאגות שיש לכל אחד ואחד בפרטיות בלי שיעור בכל יום ובכל עת ובכל שעה ואין רגע בלא פגע, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ב): "מרבה נכסים – מרבה דאגה", וכל זה מחמת יראות הנפולות, מחמת שאין לו בטחון שלם בהשם יתברך כי אם היה לו בטחון בהשם יתברך בשלמות, בודאי לא היה מתפחד כלל, כי בודאי הכל ביד השם יתברך, והעושר והכבוד מלפניו יתברך, ואם ירצה השם יתברך שיהיה עני, חס ושלום, בודאי לא יוכל לשמור את עצמו מזה בשום אופן, וכן להיפך, רק הוא מחוייב לעסוק באיזה עסק ומשא ומתן, והקב"ה – הטוב בעיניו יעשה, "ומאן דיהב חיי – יהב מזוני" = מי שנותן חיים נותן מזון!

 

נמצא, כשיש לו בטחון בהשם יתברך ואינו דואג כלל מה יאכל למחר, זהו עיקר העשירות בבחינת (אבות ב): "איזהו עשיר? – השמח בחלקו", כי אין לו שום דאגה ופחד כלל, כי הוא בטוח בהשם יתברך, כי בודאי לא יעזבנו לעולם.

 

 

והנה כח הִיוּלִי בספרי המחקרים הוא בחינת הממוצע בין הכח והפועל. כי כל דבר הוא בתחילה בכח ואחר כך יוצא מכח אל הפועל וכשיוצא מן הכח קודם שבא אל הפועל יש בחינת הִיוּלִי שהוא ממוצע בין הכח והפועל שהוא שורש כל הנבראים כי כולם יוצאים מכח הִיוּלִי, כי כולם היו תחילה בתוך בחינת כח ההִיוּלִי וכל הנבראים היוצאים משם שהם שלוש בחינות הנ"ל שהם נבדלים גלגלים שפלים כולם חוזרים חלילה וחוזר ונתהפך מנבדל לשפל ומשפל לנבדל וכן כולם, כי בשורש כולו אחד כנ"ל. וזה בחינת האותיות החקוקות על הדריידיל (סביבון) שהם: ה,נ,ג,ש, ראשי תיבות: היולי נבדל גלגל שפל, שהם כלל כל הבריאה כנ"ל.

 

שכולם חוזרים חלילה ומתגלגלים ומתהפכים מזה לזה ומזה לזה כנ"ל, שזה מרומז בחנוכה שהוא בחינת חנוכת בית המקדש ששם היה בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה, שזה בחינת הסביבון (דריידיל), בחינת גלגל החוזר שנתהפך מבחינת זו לבחינה זו ומזו לזו כנ"ל.