גאות וענווה

 

אף על פי שכבר עזר לנו הרבה השם יתברך, אשר בעבדותנו לא עזבונו השם אלוקינו ויט עלינו חסד לפני מלכי אשור וכו’, כמפורש בעזרה ונחמיה, אף על פי כן עדיין ליה עינינו מייחלות, שיגאלנו גאולה שלמה, שאין אחריה גלות. וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, כי גם עתה בתוקף מרירות הגלות הזה, אנו רואים ניסים וחסדים נפלאים בכל יום, כמו שאנו אומרים שלוש פעמים בכל יום: ועל ניסיך שבכל יום עימנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וערב ובוקר וצהרים וכו’, וצריכים להודות לו יתברך הרבה על זה, כמו שכתוב: "וכל החיים יודוך סלה", אבל צריכים לידע, שכל הישועות באים ממרחק מאוד, וצריכים בכל יום לצפות לישועה להלן בבחינת: ליה אנו משתחווים ומודים, וליה עינינו מייחלות. וזה שהזכירו בגנות הראשונים ואמרו: אבותינו שהיו במקום הזה – אחוריהם אל היכל השם ופניהם קדמה והמה משתחווים  וכו’, שעושים דברים מגונים ומתועבים הרבה להכעיס, רחמנא ליצלן, כמו שפרשו רבותינו ז"ל שם. והדבר תמוה לכאורה, מה להם להזכיר בשמחתם גודל גנות אבותיהם. אך כל זה היה בשביל לבוא לשמחה והתחזקות בהשם יתברך ותורתו הקדושה, כי הזכירו גנות הראשונים, שנפלו לתיעובים וטינופים כאלה, רחמנא ליצלן, והכל היה מחמת גאות ורום לבב, שמביא את האדם לכל הרעות והצרות.

 

 

 

סיפר הרבה מעניין גודל היראה והקדושה שהיה לו בילדותו שהיה זריז וקדוש מאוד. ואמר שהיה מתחיל כמה פעמים ביום אחד היינו שהיה מתחיל להיות איש כשר שמעתה יעבוד את השם יתברך ואחר כך באותו היום עצמו נפל מזה ונפל לתאוות אכילה וכיוצא וחזר והתחיל באותו היום פעם אחר שמאותו השעה יהיה איש כשר וכו’, ונפל וחזר והתחיל מחדש וכן היה כמה פעמים ביום אחד. וכבר שמענו ממנו כמה פעמים שהיה לו כמה התחלות שבכל פעם התחיל מחדש לעבוד את ה’. וזהו כלל גדול מאוד בעבודת ה’ לבל יניח עצמו ליפול חס ושלום מחמת שנפל מאיזה עבודה או מתפילה בכוונה או נפל למקום שנפל חס ושלום. עם כל זה יחזק את עצמו בכל האפשר ויתחיל בכל פעם מחדש, כאילו היום התחיל להתקרב להשם יתברך. ואף אם יהיה כן כמה פעמים, דהיינו שיהיה לו חס ושלום כמה וכמה נפילות מעבודתו יתברך, עם כל זה יתחיל בכל פעם מחדש אפילו כמה וכמה פעמים ובלא זה אי אפשר להיות איש כשר באמת ולהתקרב להשם יתברך באמת.