מועדים

 

אף על פי שבאמת צריכים לזרז ולמהר מאוד מאוד להימלט על נפשו, ובפרט מי שכבר נכשל ונלכד, רחמנא ליצלן, אף על פי כן אי אפשר לדחוק את השעה, וצריכים להמתין ולהמתין עד ישקיף וירא השם משמים, אבל אף על פי כן גם בתוך זמן ההמתנה והשהייה אסור להסיח דעתו מזה, רק ליחל ולקוות ולצפות ולמנות ולספור הימים, ולכסוף ולהשתוקק בכל עת, מתי יזכה ליום ישועת נפשו בשלמות.

 

וזה בחינת ספירה, שאין אנו עושים שום דבר, רק אנו סופרים הימים והשבועות, ובזה ממשיכים על עצמנו קדושת קבלת התורה מחדש בכל שנה, דהיינו על ידי בחינה זו שאנו רוצים וחפצים ומשתוקקים לקבל את התורה, וכפי רצוננו ותשוקתנו החזקה בודאי היינו חפצים לקבלה בזריזות תיכף ומיד, אך באמת אי אפשר לדחוק את השעה, וההכרח להמתין עד יום החמישים, אבל אף על פי כן גם לעת עתה אסור לשכוח ולהסיח דעתו מזה, חס ושלום, שזה בחינת מה שסופרים את הימים, כי הספירה מורה על גודל עוצם התשוקה והגעגועים, כמו מי שמתגעגע חושק לאיזה דבר, אזי הדרך – שסופר הימים עד שישיג תשוקתו.

 

כמו כן אנו סופרים ומונים את הימים והשבועות, שזה מורה על התשוקה והרצון החזק שיש לנו לקבלת התורה. ועל כן באמת נוהגים כל ישראל לקיים מצוות ספירת העומר בהתעוררות גדולה ובתשוקה גדולה להשם יתברך, ועל ידי זה אנו זוכים להמשיך בשלמות בחינת דיבורים חמים כגחלי אש, בחינת (שיר השירים ח): "כי עזה כמוות אהבה", דהיינו על ידי גודל האהבה והשתוקקות בקדושה כנ"ל זוכים על ידי זה לבחינת: "רשפיה רשפי אש", ועל ידי זה זוכים לקבלת התורה בחינת: "ודבריו שמעת מתוך האש".

 

 

 

בעניין היראות והפחדים אמר: כי יש דבר אצל האדם שאותו הדבר הוא מתירא ומפחד ממיני הפחדים שהוא מפחד מהם. ואף על פי שהוא יודע בדעתו בבירור חזק שאותו העניין שהוא מפחד ממנו אינו יכול לעשות לו שום דבר כלל, אף על פי כן יש לו פחד גדול מאוד ממנו, כי אותו הדבר שיש אצל האדם הוא מפחד. כמו שאנו רואים שנמצאים כמה בני אדם שהם פחדנים גדולים שיש להם פחדים של שטות והם בעצמם יודעים שזה הדבר אינו כלום, ואף על פי כן הם מפחדים מאוד. וכן אנו רואים כשמפחידים את האדם מאחריו, שבאים עליו מאחריו פתאום בבהלה בקול פחד, אזי הוא תיכף מפחד מאוד קודם שמתחיל הדבר להיכנס בדעתו כלל, שעדיין אינו ידוע כל שום דבר שבאו מאחריו והפחידו אותו. ואף על פי כן הוא מפחד תיכף ומיד קודם שהתחיל לדעת מעניין הפחד. ומאחר שעדיין לא התחיל דבר הפחד להיכנס בדעתו כלל. אם כן איך שייך לפחד כלל?!