יראה ועבודה

עצה – יראה ועבודה

 

מאחר שעיקר התכלית של ישראל הוא לזכך את עצמם בתכלית הקדושה מכל התאוות שבעולם – על כן בודאי הוא טובה מה שהרבה לנו תורה ומצוות, כדי שיהיה גם לנו כוח להתעורר להשם יתברך ולהמשיך עלינו קדושה גדולה בכל עיניין ועיניין על ידי ריבוי התורה והמצוות, כדי שנזכה לתכלית האמיתי, לאור הגנוז, שאי אפשר להגיע אליו כי אם על ידי זה. וכל זה הוא לאותם שזוכים לקיים כל התורה, אך אפילו מי שאינו זוכה להתגבר על יצרו ולקיים כל התורה והמצוות, הוא גם כן טובה אליו מה שיש הרבה תורה ומצוות, כי על ידי זה אפילו הגרוע שבגרועים מקיים כמה מצוות, כי אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, כמאמר רבותינו ז"ל (ברכות נז), ועל ידי זה יזכה כל אחד מישראל להזדכך בודאי, כי הקדושה של המצוות, שמקיים כל אחד מישראל, אינה מניחה אותם להשתקע בטומאה ובתאוות שנפלו בהם ומעוררם לתשובה בכל פעם, וכמו שכבר נמצאו הרבה בעלי-תשובה בעולם, אשרי להם. ואפילו אם, חס ושלום, לא יזכה לתשובה שלמה בחייו, אף על פי כן סוף כל סוף יזדכך בודאי, ועיקר הזיכוך יהיה על ידי הטוב והמצוות, שזכה לחטוף בעולם הזה דייקא על ידי שיש הרבה תורה ומצוות, וגם כי בכוח הצדיקים אמיתיים הנפלאים במעלה, שזכו לקיים כל התורה בשלמות, עד שזיככו עצמם כל כך, עד שהיו יכולים לעבוד את השם יתברך גם בכל עסקי חול, על כן יש להם כוח להעלות אותנו גם כן מחול לקודש ומטומאה לטוהרה, עד שעל ידי זה יתהפך הכל לטובה. וכל זה כלול במאמר רבי חנניה בן עקשיה (מכות כג): "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" – לזכות דייקא, שיהיו מזוככים לגמרי.

 

 

מי שאינו שומע ומציית לדברי חכמים אמיתיים הוא יכול להשתגע כי עיקר השיגעון של כל המשוגעים הוא רק מחמת שהוא אינו מציית ושומע לדברי הבעלי שכל, כי המשוגע אם היה שומע ומציית לדברי אחרים שהם הבעלי שכל, בודאי לא היה משוגע כלל, כי אף על פי שלפי רוח שטות ושיגעון שלו נדמה לו בברור גמור שהוא צריך ללכת קרוע ולהתגלגל באשפה וכיוצא בזה, מדרכי השטות והשיגעון, אף על פי כן מאחר שהגדול ממנו אומר לו שאינו צריך לעשות כן, אם היה מבטל דעתו נגד דעת הגדול ממנו בחכמה, בודאי היה מתבטל כל השיגעון שלו. נמצא שעיקר השיגעון הוא רק מחמת שהוא אינו רוצה לשמוע ולציית לדברי חכמים והבן הדבר היטב.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.