ממון

 

כמו שעל ידי שבירת תאוות ממון זוכים לדעת גדול ונפלא מאוד, כמבואר בפנים, כמו-כן להיפך כשמתגבר תאוות ממון, חס ושלום, על ידי זה נפגמים ונתקלקלים כל המוחין והדעת, שזה בחינת מלכות יוון, שטימאו כל שמנים הקדושים, כי לא די שתאוות ממון מתגברת על רוב העולם להשכיחם התורה לגמרי, רחמנא ליצלן, כנראה בחוש שרוב ביטול ושכחת התורה הוא על ידי תאוות וטרדות הממון והפרנסה, אף גם אותם שנשאר להם איזה דעת קצת ועוסקים בתורה, גם עליהם מתגברת תאוות ממון, עד שפוגמת גם את דעתם, וצריכים להלחם מאוד עם הפניות והמחשבות זרות שמבלבלים אותם מעבודתם, שרובם הם מתאוות ממון, ועל כן באמת כפי התגברות והתפשטות תאוות הממון כמעט שנשתכחה תורה מישראל, ועיקר התיקון הוא רק על ידי הצדיקי אמת שבכל דור ודור, והם מאספים ומקבצים ומעלים כוח וזכות של הצדקה וחסד, שישראל עושים בכל דור ודור, ועל ידי זה הם ממשיכים רוח נדיבה לשכך ולבטל ולשבר תאוות ממון מישראל, ואז לא די שלא תשתכח התורה מישראל, חס ושלום, אף גם הם זוכים על ידי זה להמשיך התחדשות התורה בכל דוד ודור.

 

עיקר האזהרה על אהבת חברים הוא ביותר בעניין הממון, שלא יקפידו ולא יקנאו זה על זה בממונם, רק אדרבא, יהיה ממון חברו חביב עליו כשלו.

 

 

 

הכלל, שהאדם צריך להכריח עצמו בכל הכוחות לכל הדברים שבקדושה מאוד, בפרט לתפילה ואם אף על פי כן אינו זוכה, אסור לו ליפול בדעתו כלל, ויחזק את עצמו ויחיה את עצמו בכל מה שאפשר, וכבר מבואר מזה הרבה.

 

ויזהר מאוד להתפלל בשמחה ולהרגיל עצמו שתהיה התפילה בניגון של שמחה. ויראה לשמח את עצמו קודם התפילה ולהחיות את עצמו בכל מה שאפשר, לחפש ולמצוא בעצמו איזה נקודה טובה כדי לזכות לשמחה שיוכל להתפלל בשמחה. ויש בעיניין זה של התפילה הרבה הרבה לספר אך אי אפשר לבאר בכתב, כי אם קצת ראשי פרקים. והמשכיל החפץ באמת, יבין היטב את כל דברינו כי הם עצות נפלאות ונוראות, אמיתיות ותמימות.