מועדים

 

מי שרוצה להיכנס בעבודת השם יתברך, הדבר הוא בחינת יציאת מצרים ממש, כי עיקר יציאת מצרים הוא מה שיוצאים מטומאה לטהרה, מטומאת וזוהמת פרעה ומצרים לקדושת ישראל, כמו שכתוב (שמות ג): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים", וזה מוכרח לעבור על האדם בכל זמן ובכל דור ודור כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קטז): "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", כי כל מה שעבר על ישראל ביציאת מצרים וקבלת התורה ואחר כך, וכל המלחמות לכבוש את ארץ ישראל, וכל מה שעבר עלינו אחר כך, הכל כאשר לכל עובר על כל האדם הרוצה לזכות לחיי עולם, שבהכרח שיעבור עליו כמה מיני מלחמות בלי שיעור, ובכל עת שרוצה להתעורר ולהתחזק בעבודת השם יתברך, אזי מתגברים בכל פעם ביותר, בפרט בהתחלה, שזה בחינת: ‘תכבד העבודה’ וכו’, הנאמר בהתחלת גאולת מצרים, כי הסטרא אחרא כשרואה שבא צדיק אמיתי בחינת משה ורוצה להוציא את איש הישראלי מגלות נפשו, הוא מתגרה ומתגבר עליו יותר ויותר ומכביד עליו עול העולם הזה והתאוות והפרנסה, עד שקשה עליו לזוז ממקומו לשוב להשם יתברך.

 

אבל דרך ישראל עם קדוש, שהם תופסים אומנות אבותיהם בידיהם, ובכל פעם הם צועקים אל השם ועל ידי זה הם מכניעים בכל פעם פרעה וחילותיו, שהם הסטרא אחרא וכיתותיהם, אבל אף על פי שמכניעים אותם, אף על פי כן הם חוזרים ומתגברים בכל פעם, וכן פעם אחר פעם כמה פעמים, כמו שראינו אצל פרעה, שבכל עת שבא עליו איזה מכה נכנע קצת, ואחר כך הכביד ליבו וחזר והתגבר, ואפילו אחר כל יציאת מצרים לגמרי, חזר וקיבץ חילותיו ורדף אחריהם והשיגם על הים, ואז היו ישראל בצרה גדולה ובדחקות גדול, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (שיר השירים ב): "יונתי בחגווי הסלע" וכו’, וכמו כן ממש עובר על כל אדם בכל זמן, כל אחד כפי בחינתו.

 

 

 

בני אדם הם מונעים גדולים מאוד, ודע אם היה האדם לבדו ולא היה אצלו בני אדם אחרים למונעו אף על פי שגם אז היו באים על האדם כל הבלבולים וכל המחשבות הטורדות וכל המניעות אף על פי כן בודאי היה מטה עצמו לדרך החיים כי סוף כל סוף היה מטה תמיד לדרך האמת. ואפילו אם היה עובר עבירה חס ושלום רחמנא ליצלן, אף על פי כן בודאי היה מתחרט חרטה גדולה מאוד בכל פעם. וסוף כל דבר היה נשאר אצל האמת.

 

אבל כשיש בני אדם המבלבלים דהיינו כשהאדם מתחבר חס ושלום לאיזה חכמים בדעתם שיש להם איזה ידיעה בחקירה ופילוסופיה או לכת לצים, והם החוכמות הנהוגים עכשיו שעושים ליצנות מכמה דברים שבקדושה, כידוע היטב למי שבקיא בחוכמות ולצנות אלו, זאת המניעה והבילבול הם גרועים מהכל. כי אלו החוכמות הם מבלבלים ומונעים ביותר, כי כל דרכיו נעשים לו מישור חס ושלום על ידי החוכמות, הן של פילוסופיה שזאת החוכמה מזיקה בודאי מאוד מאוד, והן החוכמות והלצנות של אנשים הנדמים ככשרים, היא מזיקה מאוד מאוד.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.