ציצית

 

כל אחד מישראל – בפנימיות נפשו משתוקק ובוער מאוד לעבודת הבורא, מכיון שבפנימיותו הוא מסתכל בכל עת אל התכלית, שהוא אור האין סוף, שמשם שורשו, ורוצה להתדבק ולהיכלל שם, מחמת שבחינה זאת היא בבחינת רצוא ושוב. וכשהאדם בבחינת- ושוב, אז אין הכלים של המוחין, שהם בחינת לבושים, יכולים לקבל את אור הזריחה משם, ואז על פי רוב נשכח ממנו אור הרשימה של ביטול לגמרי, ועל ידי מצוות ציצית מתקנים את הלבושים, שהם בחינת הכלים של המוחין, כדי שיוכלו לקבל את אור הזריחה של הרשימה מהביטול, שמשם שורש כל התורה, וזה בחינת: "וראיתם אותו" – שעיקרו נאמר על התכלת שבציצית, שצריך לראות ולהסתכל מאוד על התכלית, שהוא בחינת תכלת. ועל כן: "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" – שיסתום עיניו לגמרי ויכוון ראייתו והסתלקותו רק אל התכלית לבד – "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי", כי על ידי מצוות ציצית זוכים לזכור היטב את אור הרשימה הנזכר לעיל.

 

 

נאמר: אם התורה היתה נכתבת כסדר היו יודעים כל עונש ושכר של כל לא תעשה ועשה. הנה יש עבירה שעונשה שיהא האדם בעל חוב תמיד ואפילו יעשה כל מה שאפשר, לא יועיל כלל, ויהיה בעל חוב תמיד. ולפעמים גורמת העבירה שמפילה גם אחרים להיות בעלי חובות. ולזה יש עת שנעשו כמה בעלי חובות בעולם, וזה בגלל העבירה הנ"ל שהתגברה בעולם חס ושלום.

 

ועצה לזה – לשוב בתשובה בכלליות ולהתחנן לפני השם יתברך להצילו מעבירה זו. והעת לשוב על זה הוא כשהאדם נמצא במוחין דגדלות, אז טוב להתחרט ולבקש מאת הבורא יתברך לשוב על זה בתשובה. כי מוחין דקטנות הוא בחינת בעל חוב, כי אמרו רבותינו ז"ל: "עשרה קבין שינה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים"- שינה היא בחינת מוחין דקטנות. עבדים זה בחינת: עבד לווה לאיש מלווה. ולכן כשהאדם נמצא במצב של מוחין דגדלות אז זו העת לשוב בתשובה על העבירה שעשה, ולבטל את העונש של בעל-חוב, שעונש זה הוא בחינת מוחין דקטנות.