תלמוד תורה

 

יש חמישים שערי קדושה וארבעים ותשעה שערים יכולים להשיג, והשער החמישים נאמר עליו (תהילים ח): "ותחסרהו מעט מאלוקים", כי הוא בחינת במופלא ממנו, ואי אפשר להשיגו. וכן להיפך, יש חמישים שערי טומאה, וכשלב האדם בוער אפילו אל הקדושה חוץ מהמידה, שזה בחינת שרוצה להיכנס במדרגה שהיא בחינת במופלא ממנו, ואז הוא בבחינת שרוצה להשיג מה שהיא בחינת שער החמישים כפי מדרגתו, ואז ריבוי האור גורם שבירת כלים, חס ושלום, שמשם עיקר יניקת הטומאה, ועל ידי זה יוכל ליפול לגמרי להיפך ממש, לבחינת החמימות של הסיטרא אחרא, שהוא בחינת תבערת הלב ביותר לכל התאוות הרעות שהם מבחינת החמישים שערי טומאה, וזה בחינת (תהילים קז): "יעלו שמים ירדו תהומות", מכיון שהעליה היא שלא כסדר, על כן גם הירידה – עד התהום, חלילה, בחינת (שמות יט): "פן יהרסו לעלות אל ה’ ונפל", (קהלת ז): "אל תצטדק הרבה ואל תרשע הרבה" – ועל ידי התורה שניתנה ביום החמישים, על ידי זה יוצאים מחמישים שערי טומאה לחמישים שערי קדושה.

 

 

 

סיפר רבי נתן זצ"ל: פעם אחת דיבר איתי מעניין מיאוס התאווה הידועה (תאוות ניאוף). ואמר אז: מי שמהרהר בהרהורי ניאוף הוא שוטה. כי הלא אפילו איש פשוט שקוראים לו בעל-הבית, הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום בעניין זה אפילו אם אינו ירא חטא כלל, על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו ביזיון שיתפסו אותו עם אישה אחרת. ואם כן למה לו להרהר ולצער את נפשו בחינם. וכבר מבואר שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו. וכתב על כך בעוד הרבה מקומות, ויערב לך לעד אם תרצה לקבלם באמת.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.