כף זכות, כעס, מחלוקת

 

בני אדם שהם דנים את כל אדם לכף חובה וחוקרים תמיד על חובות בני האדם, הם מתוקף הסיטרא אחרא (הטומאה), שהוא חוקר תמיד לעשות קץ וכליון, חלילה, ולעורר דין ולהלשין ולקטרג. ועיקר כוחם נמשך מפגם הדיבור, ועיקר הכנעתם וביטולם הוא על ידי תיקון הדיבור.

 

על ידי הכעס מתעוררים מקטרגים ושונאים על האדם וחולקים עליו. והתיקון לזה הוא תענית או עונג שבת.

 

על ידי המחלוקת קשה להתפלל ולדבר דיבורים בקדושה. על כן קודם התפילה צריך האדם לקבל על עצמו מצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", כדי להמשיך אהבה ושלום, כי עיקר הדיבור הוא מהשלום.

 

 

מסופר על אנשי שלומנו שהשאירו מקום פנוי סביב קיברו של רבי נתן, בכוונה, כדי שיוכלו אנשי שלומנו לעמוד ולהשתטח בתפילה על קיברו בכל פעם שיגיעו לרבי נתן, אולם בשנת תרע"ג טמנו שם את רבי דוד צבי, בנו של רבי שכנא בן רבי נתן.

 

ומעשה שהיה כך היה:

 

בשנת תרע"ג נפטר רב אחד בברסלב, והוא היה מתנגד לאנשי שלומנו, ורצו תושבי העיר להטמינו במקום חשוב, על כן החליטו לטמנו ליד רבי נתן, במקום הפנוי. כשהביאו את הנפטר לבית הקברות, חרה הדבר לאחד מאנשי שולמנו תושב העיר, בשם רבי נפתלי, והוא נשכב בגופו בתוך הקבר, שהכינו עבור הרב, ואמר להם: "אם ברצונכם לקבור כאן את הרב, השכיבו אותו עלי!".

 

ולא היו יכולים להתפשר עימו, כי היה תקיף בדעתו, ולא היתה ברירה לאנשי החברא קדישא, עד שהלכו וכרו קבר במקום אחר וטמנו שם את הרב. ומחמת שבאותו העת נפטר רבי דוד צבי, נכדו של רבי נתן, על כן טמנו אותו שם ליד סבו.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.