שיחת היום

 

האדם וכל התלוי בו ונלווה אליו, הכל הוא בבחינות "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", כי כל דבר יש לו שורש למעלה, ואף על פי שבכאן הדבר מוצב ארצה, כי מלובש בארציות וגשמיות, אבל ראשו מגיע השמימה, כי יש בו חוכמה ושכל שהוא בחינת ראש שמגיע עד לשמים למעלה.

 

ועיקר המלחמה של האדם בזה העולם, שלא יהיה נמשך אחר גשמיות הדבר, רק להסתכל על השכל שיש בכל דבר ולקשר עצמו אל החוכמה והשכל שיש בכל דבר כדי שיתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר, כי החוכמה והשכל הוא עיקר החיות של כל דבר, כמו שכתוב: "החוכמה תחייה" וכו’, והוא אור גדול להאיר לאדם שזוכה להסתכל על השכל והחיות שיש בכל דבר לקרב אותו להשם יתברך.

 

עשיר אחד מחסידי חב"ד בשם וולפסון, שלח את בנו מעירו לנינגראד ללמוד בישיבה בעיר קייב. לאחר זמן נודע לו שבנו עזב את דרך התורה עד שנעשה גנב, לא עלינו. אביו הגיע לקייב בדאגה כדי לפגוש את בנו, אולם כששמע בנו שאביו בא העירה, התחבא והסתיר את עצמו מאביו.

 

הסתובב אביו בעיר ולא מצא עצות לנפשו, ותוך כדי חיפושים פגש את רבי הירש לייב ליפל זצ"ל, ושפך האב את מר ליבו לפניו. אמר לו רבי הירש לייב: "דע לך שכל האבידות נמצאים אצל הצדיק, כמובאר בליקוטי מוהר"ן תורה קפ"ח. ובכן, שמע לעצתי ובוא עימי לאומן ותתפלל אצל ציון רבנו על זה".

 

שמע האב בקולו, ונסעו שניהם לאומן בראש חודש אלול. האב מרוב שברון ליבו בכה בציון רבנו מאוד, עד שהבטיח ואמר שאם ימצא את בנו, ישוב עם בנו להתפלל בראש השנה באומן ביחד עם אנשי שלומנו בקיבוץ. כשחזר האב לחפש את בנו בקייב, רץ אליו בנו בחיבה גדולה ובכה לפניו.

 

האב, שמצא את בנו, קיים את הבטחתו וחזר בראש השנה להתפלל עם אנשי שלומנו. מני אז התקרבו שניהם לאנשי שלומנו, והיה מעשה זה לנס ומופת גלוי.

 

בשנות הרעב היה שולח רבי וולפסון חבילות רבות של אוכל ובגדים לאנשי שלומנו, כי במחוז לנינגראד לא שרר רעב כמו באוקראינה.

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.