מזוזה

 

מצוות מזוזה היא שמירה לבית, כמו שאמרו חז"ל. מכיון שאת המזוזה קובעים בפתח, שדרך שם נכנסים מחוץ לפנים, ושם צריכים שמירה גדולה מהחיצונים הנאחזים בחוץ, על כן צריכים לקבוע שם מזוזה, בפתח.

 

שתי הפרשיות של המזוזה, שהן קבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצוות, על כן הם בחינת כלל כל התורה כולה, שעל ידה מכניעים את מלכות הרשעה, שהיא בחינת כסילות, שמשם אחיזת כל החיצונים ומזיקי דעלמא, ועל ידי התורה מכניעים ומבטלים כולם ונותנים כוח לבחינת מלכות הקדושה, עד שזוכים על ידי זה להסתכל על השכל שיש בכל דבר, שעל ידי זה מקשרים את כל הבית עם כל אשר בו אל עצם הפנימיות, שהיא חוכמת התורה הקדושה, שעל ידי זה עיקר תיקון בניין הבית, בבחינת "בחוכמה יבנה בית".

 

זה שנסמך – "למען ירבו ימיכם" – כי על ידי המזוזה נמשכים חיים ואריכות ימים, כמו שאמרו חז"ל, כי זה עיקר החיים, על ידי שמקשרים כל דבר לשורשו וחיותו שהוא החוכמה הקדושה, שהוא עיקר החיות, כמו שכתוב: "החוכמה תחייה", שזה בחינת מצוות מזוזה, ועל ידי זה נמשכים חיים.

 

 

אנשי שלומנו הבחורים שבאו מפולין לאומן, היו יושבים יחדיו בסעודת ליל שבת ושרו את הזמירות בקלויז בנעימות ובהתעוררות נפלאה, למרות שלא היה להם כמעט מה לאכול, כי מחמת הרגשת החיות הנפלאה כשהם יושבים ביחד ובצוותא ומזמרים לכבוד שבת, לא רצו לאכול אצל אחרים.

 

פעם אחת נכנס אליהם עשיר אחד בשם ר’ ברינשטיין, שהיו לו חנויות גדולות בעיר ווארשא, והפציר בהם שיבואו לאכול אצלו בביתו. לפליאתו הגדולה לא פנה אליו אף אחד מהבחורים. רטן העשיר ואמר: "ראו נא את העניים המרודים האלו, אין להם כלום מה לאכול ואף על פי כן לא רוצים לבוא להתארח אצלי".

 

וכל זה היה מרוב שהרגשת הביחד שלהם נתנה להם כזאת חיות והתעוררות בזמן שישבו ביחד, עד שלא היו מוכנים לעקור ממקומם לביתו.