סדר עטיפת ציצית , בגדים החייבים בציצית

 

 

א. מותר להשאיל טליתו לחבירו הרוצה לעלות לספר תורה או לעלות לדוכן, ואחר העלייה לספר תורה או לדוכן מחזירנה לו וחוזר ומתעטף בה, ואין חשש במה שחוזר ולובש הטלית בלי ברכה, מאחר שנהגו שלא לברך ממילא אין כאן חשש כלל.

 

 

ב. ראוי ונכון ללבוש טלית העשויה מצמר רחלים, ואף הציציות עשויות מצמר רחלים. ואף בימי הקיץ החמים, יש להתאמץ וללבוש טלית קטן של צמר. ואמנם כשאי אפשר ללבוש טלית צמר בגלל החום, ויש חשש שיתבטל לגמרי מהמצווה, ילבש טלית קטן העשוי מכותנה או שאר מינים, וייצא ידי חובה מן התורה לכל הפחות לפוסקים הסוברים דכל המינין חיובן מן התורה. ולדעת מרן שולחן ערוך יקיים על כל פנים מצווה מדרבנן.

ג. יש אומרים שאין לעשות טלית של פשתן, ואע"פ שאין הלכה כן ירא שמים ייצא את כולם ויעשה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מהתורה בלי פקפוק.

ד. טלית צמר שאין בה שיעור, והוסיף לה מצמר גפן או של משי עד שנעשה בה כשיעור, חייבת בציצית מדרבנן.

ה. בגד של ארבע כנפות העשוי מעור, פטור לכולי עלמא מציצית, אפילו אם כנפיו מבגד. אבל טלית של בגד וכנפיה של עור, חייבת בציצית.

ו. בגד של ארבע כנפות שרובו עשוי מבגד, והמיעוט עשוי מעור, והבגד חייב בציצית, דאזלינן בתר הרוב.

ז. בגד של ארבע כנפות העשוי מעור אך יש בו תחתית מבד התפורה בו, יש אומרים שפטורים מלהטיל בו ציציות, ויש חולקים, ולכן לכתחילה ראוי להטיל בו ציציות, אך לא יברך עליו.

ח. בגד של ארבע כנפות העשוי מניילון נחלקו בו האחרונים אם חייבים להטיל בו ציציות או לא, ומחמת הספק יש להטיל בו ציצית, ובפרט כשהוא עשוי בדרך של אריגה, ואין ללבוש ארבע כנפות מבגד ניילון מבלי שיטיל בהם ציצית, אך לעניין ברכה אין לברך עליו, דספק ברכות להקל, ובפרט שברכות אינן מעכבות המצווה, ולכן בימות הקיץ שקשה ללבוש טלית קטן של צמר, יש להעדיף ללבוש טלית משאר מינים, ולא מבגד ניילון.

ט. צעיף שנותנים על הצואר בימות החורף, אע"פ שיש לו ד’ כנפות ויש בו שיעור טלית, פטור מציצית.

י. טלית שאין בה ד’ כנפות פטורה מציצית, יש לה יותר מארבע כנפות חייב להטיל ציציות בארבע כנפות המרוחקות זו מזו. וכן דעת מרן השולחן ערוך. ויש אומרים שטלית בעלת 5 כנפות נמי פטורה מציצית. ולכן ירא שמים לא ילבש לכתחילה בד של ה’ כנפות.

יא. בגד שיש בו ה’ כנפות, ועבר והטיל בו ה’ ציציות, עובר משום בל תוסיף.

יב. מעיל ארוך הפתוח ברובו מאחריו, נהגו לעשות בו עיגול בכנף אחד, כדי שלא יצטרך להטיל בו ציצית לכולי עלמא.

יג. חולצות ובגדים שיש בהם ד’ כפנות, ב’ למעלה ליד הצואר, וב’ למטה, המנהג פשוט שאין מטילין בהם ציצית, דלא חשיב כבד שיש לו ד’ כנפות אלא כשב’ כנפות מלפניו וב’ כנפות מאחריו.

יד. טלית קטן שסוגרים אותו על ידי לחצנים בצדדיו, עד שנראה שאין לו ארבע כנפות, יש להסתפק בזה אם מקיים באותה שעה מצוות ציצית, שהרי רוב הבגד נסגר על ידי ההידוק בלחצנים. אבל אחר שפתח את הלחצנים הטלית כשרה, ואין לחוש בזה משום "תעשה ולא מן העשוי" אחר שהטלית נעשתה מתחילתה בכשרות.

טו. היו לבגד ג’ כנפות, ועשה בהם ג’ ציציות, ושוב עשה לבגד כנף ד’ ועשה גם בו ציצית, הטלית פסולה, משום שנאמר תעשה ולא מן העשוי.

טז. טלית שהיו לה ד’ כנפות עם ציציות, ואחר כך נחתך כנף אחד ונעשה עגול, יש אומרים שאף שתיקן את הכנף אחר כך, מכל מקום אלו הג’ ציציות ממילא נתבטלו, וצריך לחזור ולהתיר הציציות ולקושרם שוב. שאם לא כן יש לחוש בזה משום "תעשה ולא מן העשוי". ויש אומרים שכיון שהבגד נעשה בכשרות, ליכא בזה משום תעשה ולא מן העשוי. וכן העיקר.

יז. אם נקרע הכנף ורוצה לחברו לבגד, אין צריך להתיר ממנו הציציות, ולא נפסל משום תעשה ולא מן העשוי, כיון שתחילת עשייתו בבגד זה היה בכשרות.

יח. מי שמכבס את טליתו, וחושש שהחוטים לא יקרעו בכיבוס, ורוצה לכופלן על הכנף, ולתפור כפילות הכנף באופן שהציציות נבלעות בתוך הכפילות, ואחר הכביסה מתיר את התפירות, והציציות חוזרות כל אחת למקומה כמשפט הראשון, אין לחוש בזה משום תעשה ולא מן העשוי.

יט. טלית שנקרעה, אפילו אם נקרעה ברובה, ובא לתופרה, אין צריך להתיר הציציות קודם שתופר הבגד, ואין לחוש בזה משום תעשה ולא מן העשוי, אחר שהיה לבגד שעת הכשר מתחילה.

כ. טלית שחלקוה לשתים, ובכל חלק יש בה שיעור טלית, ונשאר לכל אחת מהם ציצית אחת או שתים, מותר להטיל ציציות בשאר הכנפות ואין בז משום תעשה ולא מן העשוי.