דין לבישת בגדים (המשך) הנהגת בית הכסא

 

א. מידת חסידות להקפיד ללכת בכיפה גדולה המכסה את כל הראש, או רובו. ומ"מ מותר מן הדין ללכת בכיפה קטנה שעל הראש, אע"פ שאינה מכסה את רוב הראש, ובלבד שתהיה נראית היטב מכל צידי הראש הן מלפנים והן מאחור. אולם בשעת קריאת שמע ותפלה וכל שכן בברכת המזון, ראוי להקפיד לחבוש כובע, או לכל הפחות כיפה המכסה את רוב הראש.

ב. מותר לילך בבית המרחץ בגילוי ראש, ואין בזה אף מדת חסידות. (יבי"א ו/טו סק"ז).

ג. אף שמעיקר הדין אין קפידא לישון בגילוי ראש, מ"מ ממדת חסידות טוב להקפיד היכא דאפשר שיהיה ראשו מכוסה כל הלילה. (יבי"א ו/טו סק"ז).

ד. יש לחנך את הילדים הקטנים שיהיה ראשם מכוסה בכיסוי ראש. (שאר"י א/כד).

ה. לא ילך יחף על קרקע שאינה מרוצפת, וכן לא ישב על גבי קרקע שאינה מרוצפת. אבל מותר ללכת או לשבת על גבי קרקע מרוצפת. ומ"מ היכא דאפשר טוב להפסיק בבגד.

ו. בעל תשובה הרוצה לסגף את עצמו לילך יחף לצורך כפרה על עוונותיו, יש לייעץ לו שלא ינהג כן, והתיקון הטוב ביותר לכפרת עוונותיו הוא להרבות בלימוד התורה יותר ויותר.

ז. צריך כל אחד להרגיל את עצמו להתפנות בוקר וערב, שהוא זריזות ונקיות, ויבדוק עצמו קודם התפלה, שיהיה גופו נקי. (שאר"י ח"א עמ’ כה).

ח. אין לאדם לרוץ ברשות הרבים כמנהג השוטים, וממהלכו של אדם ניכר אם הוא חכם ובעל דעה. ולא יהא צועק וצווח בשעת דיבורו, ולא יגביה קולו ביותר, אלא יהיה דיבורו בנחת עם הבריות. ויקדים שלום לכל אדם. ובזמן הזה יקדים שלום אף לחילוניים, אפילו אם אינם מכסים את הראש, אף שיש לחוש שישיבו לו שלום בגילוי ראש. ומכל מקום נכון יותר לומר להם בוקר טוב, וכד’ כדי שלא ישיבו לו שלום בגילוי ראש.

 

ט. בזמן רבותינו חכמי התלמוד היו נוהגים לומר קודם שנכנס לבית הכסא התכבדו מכובדים וכו’. וכיום לא נהגו בזה. ויש אומרים שאין לאומרו שיש בזה משום יוהרא. וכן המנהג.

י. יהא צנוע בבית הכסא, וכל אדם צריך להזהר בזה, ולא רק תלמידי חכמים. ויזהרו לסגור את הדלת אפי’ בלילה בחושך, משום צניעות. ואף להטלת מי רגליו יהא צנוע, ובפרט בני תורה ותלמידי חכמים שעליהם להמתין אפי’ להטלת מי רגלים עד שימצאו מקום צנוע להטיל שם את מימיהם. ואם יש שם ריח רע וקשה לו מאד לעשות שם צרכיו זולתי אם יפתח הדלת, יש להקל בזה כשאין שם מי שרואהו. (שאר"י ח"א עמ’ כז).

יא. אין לדבר בבית הכסא. והנכנס לבית הכסא עם טלפון אלחוטי, או בתי כסאות מודרנים שיש בהם טלפון, ולפעמים הנפנה שם שומע קול צלצול טלפון, ויש לו ספק אם הוא ענין של הפסד ממון, או חולי וכיוצא בזה, נראה שהמיקל לענות לטלפון יש לו ע"מ שיסמוך, אך יקצר בדבריו עד כמה שאפשר. אבל בלא זה אין להקל לדבר בבית הכסא כלל, אפי’ אין שם אלא בני הבית בלבד. (שו"ת יבי"א ח"ח חאו"ח סימן א).

יב. מעיקר הדין מותר להרהר בצרכי צדקה בבית הכסא ובבית המרחץ, ולחשב שם חשבונות של מצוה, ואף לתת צדקה בבית המרחץ. (שו"ת יבי"א ח"ו חיו"ד סי’ כט אות ה).

יג. יזהר לקנח עצמו היטב בנייר, ואח"כ ירחץ במים, שעיקר הרחיצה היא במים, ומי שהוא איסטניס ינקה עצמו היטב בנייר טואלט רטוב. ואם אין לו מים כלל, ינקה עצמו בנייר טואלט היטב היטב. (ילקו"י ח"א עמ’ ק. ושבת כרך ב עמ’ רעו, ושאר"י ח"א עמ’ ל).

יד. יש להחמיר לכתחילה שלא להכניס אוכלים ומשקים לבית הכסא אפי’ הם צרורים בקופסא, אבל בדיעבד יש להתירם אפי’ אין בהם הפסד מרובה. ואם יש לו בכיסוי אוכלים, ורוצה להכנס לבית הכסא, ואין לו מקום להניחם, מותר להכנס בהם לבית הכסא. ואוכלים שאינם מחופים שהוכנסו לבית הכסא, כגון פירות, נכון לרוחצם ג"פ, ואם אי אפשר מותרים בדיעבד. וטוב להחמיר ממדת חסידות שלא לאוכלם.

טו. מים שהיו בתוך כלי ושהו בבית הכסא, אפי’ היו מכוסים, נכון להחמיר היכא דאפשר שלא לשתות מהם, וגם שלא ליטול ידיו מהם. ובשעת הדחק יש להקל. (שם. וכ"ג א/י).

טז. מותר להכנס לבית כסא כשתרופה בכיס בגדו. (שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן ב).

יז. חדר אמבטיה שיש שם בית כסא, אין להתיר ליטול שם ידים שחרית, או לסעודה. ובשעת הדחק כדאים הם האחרונים המקילים בזה לסמוך עליהם ליטול שם ידיו.

יח. מותר ליטול ידיו בבית כסא שברכבת. אולם בבית כסא שבמטוס אם יכול להחמיר על עצמו ליטול ידיו בחוץ, עדיף טפי. (שאר"י ח"א עמ’ לא בהערה).

יט. בית כסא שיש שם ברז לנטילה, אם עשה מחיצה של נסרים בגובה שמונים ס"מ, בין בית הכסא לחוצה לו, מותר ליטול שם ידים אף לסעודה, ואפי’ לכתחילה. ואם לא עשה מחיצה, אין ליטול שם ידיו, אלא בשעת הדחק כשאין לו מקום אחר ליטול שם ידיו.

כ. אם עשה צורת הפתח בין מושב בית הכסא לכיור, אעפ"כ לכתחילה אין להקל. אולם כשאין לו ברירה אחרת, אפשר להקל על ידי עשיית צורת הפתח כנז’. (שם עמ’ לב בהערה).