עצה

 

עיקר תוקף ההעלמה שמתגברת בעולם הוא רק מחמת חסרון העצה. כי באמת הכל יודעים שהעולם הזה צל עובר, כי איך אפשר להכחיש זאת שהאדם היום כאן ומחר בקברו. אך מגודל תאוות הגוף שמתגברות בעולם ואין יודעים לתת עצות בנפשם, איך להינצל מהם ולמלט נפשם מיני שחת, מחמת זה רוב העולם מסיחים דעתם מזה וכרוכים אחר הבלי העולם. כי אומרים: ‘מה אפשר לנו לעשות כי כבר נלכדנו במה שנלכדנו’, וכיוצא בזה הרבה סברות של שקר שאומרים העולם. על כן עיקר התיקון הוא על ידי צדיק-האמת שממשיך שׂכל עליון ונפלא מאוד, עד שמאיר עצות אמיתיות ונפלאות גם לכל העומדים בחוץ ועל ידי זה נתגלה הההעלמה.

 

 

רבי אהרן הרב מברסלב ז"ל היה עושה סעודה לבני ביתו מדי שנה ביום ראש חודש אלול (וכך היה הדבר במשך תשע-עשרה שנים), והיה אומר לבניו בשמחה: "יש לכם אותי לעוד אחד-עשר חודשים", ביודעו בביטחה שלא ימות אותה שנה, כי אמר לו פעם רבנו: "החודש שלך הוא חודש אב" (היינו חודש פטירתך), כאומר לו שבשנת פטירתו לא יחיה בחודש אב, לכן כשנכנס חודש אב ידע בביטחה שיחיה כל השנה. ואכן נפטר רבי אהרן בערב ראש חודש אב שנת תר"ה, ונתנו אנשי שלומנו רמז לכך: "באחד באב מת אהרן".

 

 

המגיד מטרהויץ ז"ל היה לו בית אכסניא קבוע אצל עשיר אחד באומן, ובכל עת כשהיה נוסע בעיירות לומר דרשות, היה מתאכסן אצל העשיר הזה.

 

והנה כשרבנו עבר לגור באומן, רצה המגיד להיות סמוך לרבנו, והשתדל להתאכסן בבית רבנו.

 

שאלו העשיר: "מדוע משנה הרב את מקום אכסנייתו ואינו מתאכסן בביתי כהרגלו?", השיב לו המגיד שהוא רוצה להיות סמוך לרבנו. אמר לו הגביר בכעס ובחוצפה: "אם כן, התאכסן נא שם תדיר". אמר המגיד: "הנך מדבר כחסר דעה" – ואכן השתגע הגביר, לא עלינו.