צדיק

 

הצדיק האמת שהוא הראש בית האמיתי, אין לנו שום תפיסה בו. ואין אנו יכולים לינוק ולשאוב חיות ממוחו הקדוש כי אם דרך הפתח, בחינת פתחי פיו הקדוש שדרך שם הוא מגלה לנו אלוקותו יתברך וגדולתו יתברך, על ידי חידושי-התורה שהם בחינת ההלכות שמגלה לנו.

 

ואלו חידושי התורה, הם בחינת ארבע אמות שיש לו להאדם בכל מקום. היינו בחינת ארבע אמות של הלכה. כי הצדיק הוא ממשיך ומגלה החידושים וההלכות שלו בשכל כזה, עד שיהיו נמשכים לכל אדם שבעולם בכל מדרגה שהוא בין בתכלית העליה בין בתכלית הירידה, חס ושלום, כולם יכולים להחיות את עצמם בהם תמיד אם ירצו לקבלם. וכן אפילו אחר הסתלקות הצדיקים, אז גם כן עיקר נחמתנו ותקוותנו על ידי חידושי-התורה שהשאירו לנו, שקדושתם עולמית ובהם אנו יכולים להחיות את עצמנו תמיד לעולם ועד, בכל זמן ובכל מקום ובכל דרגה שבעולם.

 

 

היה אומר רבי יצחק בער מטעפליק זצ"ל, בצחות לשונו: "הבעל-דבר בעת שבא להחטיא את האדם ורוצה להסיתו ולהפילו מעבודת השם-יתברך, בא אליו בכל מיני דרכים ערמומיות ושונות עד שאפילו יכול לבכות בדמעות שליש לפני האדם לפתותו ולהוכיח לו גודל נחיצות העבירה והמכשול שרוצה להכשילו בו".

 

 

אמרו אנשי שלומנו: "ההשפעה ואור הצדיק שמקבלים אנו מרבנו כל אחד כפי יגיעתו ועבודתו, עיקר ההשפעה היא דווקא כשהוא באחדות ובאהבה עם כל אחד ואחד הנכלל בשם רבנו, כי רבנו אינו משפיע לכל אחד באופן פרטי, אלא השפעתו לכלל אנשי שלומנו, ומי שנכלל בכללם מקבל מחמת התכללותו בכללם, ורק כך עולה ומתעלה בעבודת-השם-יתברך".

 

 

היו אומרים לזה המעיר הערות ונכנס בתחומו של חברו, להוכיחו ולייסרו שלא כהוגן: "אנא! מבקש אני ממך, אל נא תתקן אתה את יצרי הרע, הנח אותו בשבילי, כי עלי הוטל לתקנו ולבטלו ולא עליך".

 

 

היו אומרים על עניין הדיבורים שמדברים כנגד המפורסמים שפירסומם בשקר – הרי באותה העת שאני מדבר שלילי על הצד שכנגד, ומזה לא תצמח שום תועלת, הרי יכול אני לדבר מהצד החיובי, שהוא הטוב הנמצא בספרי רבנו ועצותיו הקדושות, ומזה בודאי תצמח טובה. כי היו מקפידים אנשי שלומנו לבלי לדבר כלל וכלל מחסרונותיהם של אחרים, יהיו מי שיהיו.

 

 

היו אנשי שלומנו אומרים, שגדולתו של רבי נתן לגבי שאר תלמידי רבנו היה גם בגלל העובדה, שהבין והרגיש יותר מכולם, שעניין רבנו הוא גם לדורות הבאים ולא רק לדורו הוא, ושעניין רבנו בהכרח שימשך עד סוף כל הדורות!