לגעת במאכלים קודם נטילה , דברים הצריכים נטילה

  

א. מותר להריח טבק קודם נטילת ידים שחרית, וכן מותר לעשן סיגריות קודם הנטילה. וכל שכן שמותר באלו קודם שנטל ידיו מבית הכסא, או מבית הקברות. (שאר"י א/מא).

 

 

ב. אלו דברים שצריכים נטילת ידים במים, הקם ממיטתו, היוצא מבית הכסא ומבית המרחץ, והנוטל צפורניו, והחולץ מנעליו, והנוגע ברגליו, והחופף ראשו, וההולך בין המתים, ומי שנגע במת, ומי שמפלא כליו, והמשמש מיטתו, והנוגע בכינה, והנוגע בגופו במקומות המכוסים. [ובכל אלה א"צ נטילה בכלי]. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ידיו אם תלמיד חכם הוא תלמודו משתכח, ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו. (שאר"י ח"א עמ’ נו).

ג. גם היוצא מבית כסא המיוחד רק להטלת מי רגלים, צריך ליטול ידיו, וכן היוצא מבית כסא הקבוע במטוס צריך ליטול ידיו. (ולאשר אמר סי’ ג. שאר"י א/נט).

ד. מי שחלץ מנעליו בלי שנגע בהם, א"צ ליטול ידיו. (שאר"י א/נט).

ה. המודד מנעלים חדשים ונוגע בהם, וכשהסיר את המנעלים שעל רגליו לא נגע במנעליו הישנים, א"צ ליטול ידיו. (שאר"י ח"א עמ’ נט).

ו. דיינים הנוגעים במנעל של חליצה לצורך קיום מצוות חליצה, אינם צריכים ליטול את ידיהם, כל שלא נגעו ברגל של היבם. (שאר"י ח"א עמ’ נט בהערה).

ז. הנוגע במנעלים או בסנדלים צריך ליטול ידיו. והנוגע בגרביים נקיות א"צ נטילה. וכן הנוגע בשרוכי נעלים א"צ נטילה. אבל הנוגע בגרבים המלוכלכות בזיעה, צריך ליטול ידיו.

ח. החופף שערות ראשו שצריך נטילת ידים, הוא דוקא אם חיכך תוך השערות שבראשו, אבל אם נגע בשערות ולא חיכך, א"צ נטילת ידים, דאין בנגיעה בשער זוהמא כמו בגופו.

ט. המחכך בשער זקנו, יש אומרים שצריך ליטול ידיו, ובפרט כשהוא סמוך לבשר שיש בו מלמולי זיעה. אבל אם נוגע בזקנו בעלמא, אין צריך נטילה. ויש אומרים שאף אם מחכך בשער זקנו א"צ נטילה, וכן נוהגים העולם. (שאר"י ח"א עמ’ סא).

י. היוצא מבית הקברות, וכן החוזר מהלוייה, צריך ליטול ידיו. והמחמיר על עצמו ליטול ידיו ג’ פעמים, קדוש יאמרו לו. (שאר"י ח"א עמ’ סב).

יא. מעיקר הדין אם עמד מחוץ לארבע אמות של מיטת המת, ולא נכנס לבית הקברות, א"צ ליטול ידיו, אך יש נוהגים להחמיר בכל אופן. (שם).

יב. יש שנהגו כשחוזרים מלויית המת, ונוטלים את ידיהם, שאינם מנגבים את הידים, כדי שלא יסיחו את דעתם מזכרון המת. אך מהדין מותר לנגב הידים, ובפרט בחורף. ובשעת הרחיצה בחזרה מהלוייה, נהגו להקפיד שלא ליקח הכלי מיד הרוחץ. ונהגו להקפיד היכא דאפשר שלא להכנס לביתו עד אחר הנטילה. ואם אין מי שיביא מים לחצר, א"צ להקפיד בזה.

יג. הנוגע בכינה צריך ליטול ידיו. ולאו דוקא אם הרגה. (שאר"יח"א עמ’ סג).

יד. הנוגע בגופו צריך ליטול ידיו, ואין בזה משום רוח רעה, אלא משום זיעה, ולכן אם אין לו מים, או שיצטרך לבטל מלימודו לחפש אחר מים, די בנקיון במידי דמנקי. (שם).

טו. גם הנוגע בגופו של גוי, או ישראל מומר, צריך נטילת ידים. (שאר"י א/סה. ג/תמג).

טז. הנוגע בבעלי חיים טמאים, צריך ליטול ידיו היכא דאפשר, והוא הדין בנוגע בבעלי חיים טהורים, הצריך נטילת ידים, ומן הסתם בעלי חיים מטונפים הם. אך אם הם נקיים א"צ נטילת ידים.

יז. הנוגע בליחת האף יש אומרים שא"צ נטילה, ויש חולקים. ולכן אם הוא באמצע הלימוד יקנח במידי דמנקי. ועל כל פנים לכתחילה יש להיזהר בזה, ובפרט באמצע התפילה והלימוד, וכמו שכתב המהרח"ו: הזהירני מאד מורי ז"ל שלא להכניס האצבע בתוך האוזניים כדי לנקות הזוהמא שבהם בתוך התפילה כלל, מהתחלת הברכות עד גמר עלינו לשבח, ואם עשה כן צריך נטילת ידים. (שאר"י ח"א עמ’ סה).

יח. אם נגע בידו אחת בדבר המצריך נטילת ידים, יש אומרים שאין צריך ליטול אלא אותה יד בלבד. ויש אומרים שצריך ליטול את שתי ידיו, וטוב להחמיר כסברא אחרונה. (שם סו).

יט. מי שהכניס ידו אחת לבית הכסא יטול אותה יד. וטוב להחמיר ליטול ב’ ידיו. (שם).

כ. צריך להזהר שלא לגעת בשוק או בירך, ובמקומות המכוסים שבגופו, וכן שלא לחכך בשער ראשו, באמצע התפילה או לימוד התורה, לפי שיש שם מלמולי זיעה. אבל הנוגע במקומות המגולים בשערות ראשו ובגופו, אין להקפיד. (שאר"י א/סו).