חינוך ילדים לתפילה, ספק בתפילה ,תפילת נדבה

 

א. קטן שהגיע לחינוך, חייב אביו לחנכו להתפלל ערבית שחרית ומנחה. ואף על פי שתפילת ערבית רשות, מכל מקום בזמן הזה נקבעה חובה בכל ישראל, וגם לא אמרו שהיא רשות לגמרי אלא לבטלה מפני מצווה עוברת.

ב. מצווה להביא ילדים קטנים שהגיעו לחינוך לבית הכנסת, להתפלל עם הציבור, ולזרזם להקשיב ולענות דברים שבקדושה ואמן, ולחכנם לעמוד באימה וביראה, ולהיזהר בקדושת המקום כראוי. והוא הדין לבנות שהגיעו לחינוך שנכון לחנכן להביאן לעזרת נשים, ולהתפלל. ובפרט לעניין מקרא מגילה שמנהג טוב להביאם לבית הכנסת לשמוע מקרא מגילה. וכל זה בקטנים שאינם מבלבלים את תפילת הציבור, אבל קטנים ביותר המפריעים לציבור להתפלל, אין להביאם לבית הכנסת.

ג. בתי ספר שיש להם מניין מהתלמידים שבכתות הגבוהות שהגיעו למצוות, ומתפללים במניין, כדאי ונכון שישתתפו עמהם גם מהתלמידים שלא הגיעו למצוות, כדי לענות עמהם דברים שבקדושה, ואמנים של חזרת השליח ציבור. אבל אם אין מניין של גדולים שהגיעו למצוות, אין להרשות לקטנים, אף על פי שהגיעו לחינוך לעשות מניין לעצמם לומר חזרה ודברים שבקדושה, או לקרות בתורה בברכותיה, שכל דבר שבקדושה צריך להיות במניין של גדולים.

ד. נכון לחנך את הקטנים להתפלל כל סדר התפילה, כולל ברכות השחר וברכות התורה, פרשת העקידה, הקורבנות וכו’. ועל האב לשים לב על הבן שלא ידלג כלום בתפילה.

ה. קטן שהגיע לחינוך שלשונו כבדה, ומתפלל לאט מאוד, אין לחנכו להתפלל תפילה קצרה, או לברך ברכת המזון קצרה, אלא יש לחנכו להתפלל לכל הפחות קריאת שמע ושמונה עשרה, עד שיתרגל ויוכל להתפלל כל התפילה כולה.

ו. מצוות חינוך היא גם במצוות דרבנן, ולכן על האב לחנך את בנו לומר ההלל במועדים ובראשי חודשים, ולהתפלל מוסף ונעילה.

ז. צריך אדם לחנך את בנותיו שתתפללנה בכל יום תפילה אחת, ונכון שתהיה זו תפילת שחרית עם ברכות השחר וברכות התורה. וכבר נתבאר שאין לנשים לברך ברכות קריאת שמע, ולכן על האב לחנך את בנותיו שלא תברכנה ברכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע של בוקר וערב, אלא תאמרנה קריאת שמע ותפילת העמידה בלבד. ואם רוצות יכולות לומר ברוך שאמר וישתבח וברכות קריאת שמע בלי שם ומלכות.

ח. ראוי לכל מלמדי תינוקות של בית רבן, ללמד את ילדי ישראל שלא ימצא בפיהם שום שגיאה, כדי שירגילו את לשונם במבטא נכון ומדוקדק, שאם לא ילמדו אותם בקטנותם, שבשתא כיון דעל על.

ט. כבר נתבאר שמותר לתת לקטן לאכול עוגה וכדומה אף קודם תפילת שחרית, בין בשבת בין בחול.

י. קטן שהגיע לחינוך, ומתפלל שחרית בבית הספר, או עם אביו, ואמר לאביו שהתפלל גם מנחה, נאמן, ואינו צריך לחייבו להתפלל שנית, ואדרבה חומרא הבאה לידי קולא היא, שמרגילו לזלזל באיסור ברכה לבטלה. אלא אם כן היה הנער חשוד בעיניו שאינו דובר אמת.

יא. קטן שהגיע לחינוך שלא התפלל תפילה אחת, טוב ונכון לחנכו להתפלל תשלומין.

יב. העוסק בצרכי רבים פטור מקריאת שמע ותפילה, לפיכך אם היה עוסק בצרכי רבים והגיע זמן קריאת שמע, ותפילה, לא יפסיק, אפילו כשרואה שיעבור זמן קריאת שמע ותפילה, אלא יסיים עסקיו ואחר כך אם נשאר עוד זמן יקרא קריאת שמע ויתפלל, ואם עבר הזמן יתפלל תשלומין עם התפילה הסמוכה בתנאי של נדבה.

 

  

יג. מי שנסתפק אם התפלל או לא התפלל, צריך לחזור ולהתפלל  מספק, בתנאי של נדבה, שיאמר, אם לא התפללתי הריני מתפלל לחובתי, ואם התפללתי כבר תהיה תפילה זו לנדבתי. ואינו צריך לחדש דבר בתפילתו. ודין זה נוהג גם במי שנסתפק אם התפלל תפילת ערבית, שאף על פי שבתפילת ערבית רשות, מכל מקום כבר קבעוה חובה לכל ישראל. אבל בשבת ויום טוב שאין בהם תפילת נדבה, לא יחזור להתפלל מספק, מפני שאינו יכול להתנות בתנאי של נדבה.

יד. מי שנסתפק בתפילת שחרית או במנחה ביום ראש חודש, אם הזכיר יעלה ויבא, או לא, צריך שיחזור ויתפלל כדין. ואם סיים תפילתו ואחר כך נסתפק אם אמר יעלה ויבא, נכון לחוש לסברת החולקים, וכשיחזור להתפלל יאמר תנאי של נדבה. ובשבת וביום טוב שאין תפילת נדבה, גם כן צריך לחזור ולהתפלל כפי עיקר הדין, ורק אם יחשוב בליבו תנאי של נדבה אין בכך כלום, כיון שיש אומרים שמותר להתפלל נדבה בשבת.

טו. אם נסתפק בימות החמה אם הזכיר מוריד הגשם או מוריד הטל, או אם שאל טל ומטר בימות הגשמים, או לא, באופן שעדיין לא ברור אם הורגלה לשונו לומר כהוגן או לא, יחזור ויתפלל בתורת תנאי של נדבה. ואם אירע בשבת לא יחזור להתפלל בתנאי נדבה, מפני שאין תפילת נדבה בשבת.

טז. מי שמרגיש בעצמו שבתוך שלושים יום הורגל לומר כהלכה "מוריד הטל", או להיפך שאחר שלושים יום גם כן מרגיש בעצמו שעדיין לא רגל על לשונו לומר כהלכה, ובגמר התפילה נסתפק אם אמר מוריד הטל או משיב הרוח וכו’, יחזור להתפלל בתורת תנאי של נדבה.

יז. וכן אם טעה בתפילתו ונסתפק בדבר שיש בו מחלוקת הפוסקים אם יצא ידי חובת תפילה או לא, ולא הוכרע העניין בהלכה, יחזור ויתפלל בתורת תנאי של נדבה, ואם אירע בשבת לא יחזור להתפלל, מפני שאין תפילת נדבה בשבת.

יח. מי שנסתפק אם התפלל שחרית, או אם טעה בתפילתו ונסתפק אם יצא ידי חובת תפילת שחרית, ובינתיים עבר זמן התפילה, כשמתפלל מנחה יוכל להתפלל תשלומין של התפילה שנסתפק בה, בתורת תנאי של נדבה. וטוב שיחדש בה דבר.

יט. מי שהיה עומד בתפילה, ונזכר באמצע תפילתו שכבר התפלל אותה תפילה, יפסיק אפילו באמצע הברכה. (ויאמר אחר כך ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד), ולא יועיל שיסיים תפילתו בתורת נדבה ויחדש בה דבר, שמכיון שהתחיל בתפילה על דעת תפילת חובה, אין להתפלל תפילה אחת שמקצתה חובה ומקצתה נדבה. אבל אם היה מתפלל ערבית, ונזכר באמצע תפילתו שכבר התפלל, יסיים תפילתו על דעת נדבה, ויחדש בה דבר, שהואיל ועיקר תפילת ערבית רשות, יכול לסיימה על דעת נדבה.

כ. שליח ציבור שנזכר באמצע החזרה שכבר התפלל, ישלים תפילתו, ולא יפסיק.