דין הטועה בתפילתו

 

א. מי שטעה בתפילתו בדבר שאינו חוזר עליו, כגון ששכח הבדלה בחונן הדעת, או יעלה ויבא בליל ראש חודש, או על הנסים בחנוכה ופורים וכו’, וסיים תפילתו, אינו רשאי לחזור ולהתפלל בתורת נדבה, אלא אם כן הוא מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפילת הנדבה מתחילה ועד הסוף, ובזמן הזה לא יצא איש אשר רוח בו לכוין כל כך בתפילה אפילו אחד מאלף. לפיכך שב ואל תעשה עדיף, ולא יחזור להתפלל אפילו בתורת נדבה.

ב. מי שטעה בתפילתו בדבר שאינו חוזר עליו, כנ"ל, ולאחר שסיים תפילתו, סבר בטעות שצריך לחזור ולהתפלל, ובאמצע תפילתו השניה נזכר שההלכה היא שאינו צריך לחזור ולהתפלל, צריך להפסיק מיד, ואפילו באמצע הברכה. (ויאמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"), ואינו רשאי להמשיך בתפילתו השניה על דעת נדבה, כי אפשר לתפילה שתהיה חציה חובה וחציה נדבה, ואם היתה תפילת ערבית, רשאי להמשיך בתפילה על דעת נדבה, ויחדש בה דבר בשומע תפילה.

ג. מי שהתנמנם באמצע תפילתו או שהתבלבל, ונסתפק באיזר ברכה הוא עומד, צריך לחזור ולהתפלל החל מאחרי אותה ברכה שברור לו שאמרה, וממשיך על הסדר משם והלאה. ואין אומרים בזה ספק ברכות להקל.

ד. מי שהיה עומד בתפילה, ומצא עצמו אומר "במהרה בימינו", ונסתפק אם הוא עומד בסוף ברכת המינים, שאומרים בה: ותכלם ותכניעם במהרה בימינו, ואז יהיה עליו לחתום: ברוך אתה ה’ שובר אוייבים ומכניע זדים, או שמא הוא עומד בסוף ברכת תשכון בתוך ירושלים, שאומרים בה: ובנה אותה בניין עולם במהרה בימינו, ואז יצטרך לחתום: ברוך אתה ה’ בונה ירושלים, יחזור לברכת המינים ויחתום בה שובר אויביים ומכניע זדים, וימשיך משם והלאה על הסדר.

ה. והוא הדין במי שהיה עומד בתפילה בעשרת ימי תשובה, וכשאמר "ברוך אתה ה’ המלך", נסתפק אם הוא צריך לסיים המלך הקדוש, או המלך המשפט, יחתום המלך הקדוש, ויסיים משם והלאה על הסדר.

ו. מי שהיה מתפלל בחנוכה, ואמר ואתה ברחמיך הרבים, ונסתפק אם הוא עומד בתפילתו לפני מודים, ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצנו, או הוא עומד באמצע על הנסים, ואתה ברחמיך הרבים עמוד להם בעת צרתם, צריך להמשיך תחפוץ בנו ותרצנו וכו’.

ז. מי שדילג בטעות ברכה אחת מהברכות האמצעיות שתפילה, ונזכר באמצע התפילה, לאחר כמה ברכות, אינו יכול להמשיך בתפילתו, ולכלול את הברכה שדילג בשומע תפילה, כדין מי שלא שאל טל ומטר בברכת השנים, שיכול לשאול טל ומטר בשומע תפילה, ששם הרי בירך ברכת השנים וחתם בה, ורק החסיר שאלת טל ומטר, לפיכך יכול להשלימה בשומע תפילה. אבל אם דילג ברכה שלימה אין לו תקנה לאומרה בשומע תפילה, אלא חייב לחזור לאותה ברכה שדילג ולהמשיך משם והלאה על הסדר.

ח. הטועה בתפילתו בעשרת ימי תשובה ואמר: "מלך אוהב צדקה ומשפט", במקום "המלך המשפט", אם נזכר תוך כדי דיבור, דהיינו שיעור שלוש תיבות "שלום עליך רבי", יסיים מיד "המלך המשפט". ואם נזכר אחר שיעור כדי דיבור, יחזור לברכת השיבה, וימשיך משם והלאה על הסדר. ואפילו אם נזכר בברכות שלאחר מכן, ואפילו בברכת "שים שלום", או ב"אלוהי נצור", יחזור לברכת "השיבה" וימשיך משם והלאה על הסדר. ואם לא נזכר עד שאמר פסוק יהיו לרצון אמרי פי, האחרון, אף על פי שלא עקר רגליו, יחזור לראש התפילה. ונכון שיתנה ויאמר אם אני חייב לחזור ולהתפלל הריני חוזר ומתפלל לחובתי, ואם לאו תהיה לנדבתי.

ט. כבר נתבאר בהלכות שליח ציבור, ששליח ציבור שטעה בתענית ציבור ולא אמר "עננו" בין ברכת גואל ישראל לברכת רפאנו, וסיים ברכת רפאנו, לא יחזור לומר עננו, ואם חזר ברכה לבטלה היא. אלא יאמר עננו בלי חתימה באמצע שומע תפילה, כדין יחיד. אבל אם נזכר באמצע ברכת רפאנו אף על פי שהזכיר את השם בתחילת הברכה, שאמר "רפאנו ה’ ונרפא", רשאי לחזור, ואין בזה חשש משום הזכרת השם לבטלה, כיון שהוא דרך בקשה ותחנונים.

י. מי שאין בידו סידור תפילה, ויודע בעל פה מקצת מתפילת "שמונה עשרה", אסור לו להתפלל כלל, שאם ידלג ברכה אחת או יותר, הרי הוא מברך ברכות לבטלה. ולא יצא ידי חובת תפילה. וכל שכן שאם אינו יודע אלא ברכה אחת או יותר, שאסור לו להתפלל את הברכות שיודע, שכל שמונה עשרה הברכות של העמידה מחוברות אשה אל אחותה, וקשורות זו בזו, וצריך לומר את כולן על הסדר.

יא. יחיד שטעה בתפילת שחרית ביו ראש חודש ולא אמר יעלה ויבא וסיים תפילת שמונה עשרה, אם נזכר מיד חוזר ומתפלל שמונה עשרה כדי להזכיר מעין המאורע, ואם לא נזכר עד לאחר שהתפלל מוסף של ראש חודש, יש אומרים שהואיל והזכיר ראש חודש במוסף אינו צריך לחזור להתפלל שחרית. ויש אומרים שלא הקילו חכמים בתפילת חזרת השליח ציבור אלא משום טורח ציבור, שיצטרכו להמתין לתפילת החזרה מתחילה ועד סוף, אבל יחיד אפילו כבר התפלל מוסף חייב לחזור ולהתפלל שחרית עם הזכרת יעלה ויבא. והלכה כסברא אחרונה שחוזר ומתפלל שחרית בהזכרת מעין המאורע. ואם לא נזכר עד שעבר זמן תפילת שחרית, יתפלל מנחה שתים של ראש חודש, הראשונה מנחה והשניה תשלומין לתפילת שחרית.

יב. אם עדיין לא עבר זמן תפילת שחרית, וחוזר להתפלל אותה אחר תפילת מוסף, טוב ונכון לחזור ולהניח תפילין בברכה קודם שיתפלל שחרית, שמצווה להתפלל עם התפילין, שזוהי קבלת עול מלכות שמים שלימה. אבל אם עבר זמן תפילת שחרית, ונזכר בזמן תפילת מנחה, ומתפלל תשלומין, כנזכר לעיל, אין צריך לחזור ולהניח תפילין.

יג. מי שהתפלל שחרית ביחיד, בראש חודש, ולא נזכר שאותו היום ראש חודש הוא, וסמוך למנחה נודע לו שהוא ראש חודש, יתפלל מנחה, ואחריה מוסף, שתדיר ואינו תדיר תדיר קודם, ולאחר מכן תשלומי שחרית ראש חודש. כי המוסף ביחס לתפילת תשלומין נחשב לתדיר יותר. ואחר התשלומין יקרא את ההלל בדילו כנהוג.

יד. מי שלא התפלל מוסף ונזכר סמוך לצאת הכוכבים, ויש לו פנאי או מנחה או מוסף, יש לו להעדיף להתפלל מנחה, ותפילת המוספין תדחה.

טו.   שליח ציבור שטעה בתפילת הלחש של שחרית של ראש חודש, או מנחה, ולא הזכיר יעלה ויבא, או שלא שאל טל ומטר, בימות הגשמים, ונזכר כשסיים תפילתו, לא יחזור להתפלל בלחש, מפני טורח הציבור, שיצטרכו להמתין לו עד שיסיים התפילה השניה שלו, אלא יסמוך על תפילת החזרה שמזכיר בה ראש חודש, ושואל בה טל ומטר בימות הגשמים.

טז. יחיד שהתפלל עם הציבור, ושכח להזכיר ראש חודש בתפילתו, או שלא שאל טל ומטר בימות הגשמים, ונזכר לאחר שסיים תפילתו, אם קשה לו לחזור ולהתפלל בעצמו, יכוין היטב לתפילת החזרה של השליח ציבור, ויאמר עמו סדר קדושה, ולא יענה "ברוך הוא וברוך שמו", ולא יאמר "מודין דרבנן" עם הציבור, אלא יקשיב וישמע "מודים" מפי השליח ציבור, ויוצא בזה ידי חובת התפילה, מדין "שומע כעונה". ובלבד שיהיה שליח ציבור הגון שבקי ויודע לכוין להוציא את האחרים ידי חובה. וגם מבטא היטב את כל התיבות והאותיות שבתפילה כדת וכדין. ואם יש שם כהנים שנושאים כפיהם לברך את ישראל, יכוין לברכתם ויענה אמן. ובסיום התפילה יפסע ג’ פסיעות לאחוריו, ויאמר עושה שלום במרומיו וכו’. ומכל מקום לכתחילה יותר טוב ונכון מאוד שהוא בעצמו יחזור להתפלל עם השליח ציבור ויזכיר יעלה ויבא או ישאל טל ומטר. ורק אם קשה לו להתפלל בעצמו, ובפרט כשיש לו ספק בדבר אם הזכיר יעלה ויבוא או לא, יכול לסמוך על שמיעתו מהשליח ציבור.

יז. מי שטעה בערבית ליל ראש חודש, ולא הזכיר "יעלה ויבא", ונזכר לאחר שהזכיר "ברוך אתה ה" (שבסוף רצה), אינו רשאי לסיים: "למדני חוקיך", כדי לחזור ולומר יעלה ויבוא, אלא יסיים "המחזיר שכינתו לציון". וגם אינו רשאי לומר "יעלה ויבא" אפילו בלא חתימה, בין המחזיר שכינתו לציון, למודים, משום דהוי הפסק, אלא יסיים כל תפילתו ללא הזכרת יעלה ויבא. ומיהו רשאי להזכיר יעלה ויבא בלא חתימה בסיום אלהי נצור, דרך בקשת רחמים. ואם טעה בשחרית ולא הזכיר יעלה ויבא, ונזכר אחר "ברוך אתה ה’", יסיים "למדני חוקיך", ויחזור לרצה להזכיר יעלה ויבא. ואם לא נזכר עד שסיים: "המחזיר שכינתו לציון", בטרם יתחיל תיבת "מודים", יאמר שם "יעלה ויבא" עד "כי אל מלך חנון ורחום אתה" (ללא חתימה) וימשיך מודים וכו’. ואם לא נזכר עד שהתחיל במודים, אפילו לא אמר רק תיבת "מודים", חוזר לתחילת רצה כדי להזכיר יעלה ויבא, וימשיך: "ואתה ברחמיך הרבים וכו’ ברוך אתה ה’ המחזיר שכינתו לציון", ויסיים מודים וכו’. והוא הדין אם נזכר באמצע שים שלום או באמצע אלוהי נצור לרצה וממשיך משם והלאה. אבל אם סיים יהיו לרצון אמרי פי האחרון, אף על פי שעדיין לא פסע ג’ פסיעות חוזר לראש התפילה.

יח. מי שטעה בליל ראש השנה וחתם האל הקדוש, אם נזכר תוך כדי דיבור מתקן מיד ואומר המלך הקדוש, ואם עבר זמן של תוך כדי דיבור, חוזר לראש.

יט. מי שטעה בתפילתו בחנוכה ופורים ולא הזכיר "על הניסים" אחרי מודים, ונזכר כשאמר "ברוך אתה ה’" כדי לחתום "הטוב שמך ולך נאה להודות", אינו רשאי לסיים "למדני חוקיך" כדי שיוכל לחזור ולומר "על הניסים", וגם אינו רשאי לומר "על הניסים" אחר שחתם "הטוב שמך ולך נאה להודות". מכיון שאין מחייבים לחזור את מי ששכח ולא אמר כלל "על הניסים", אינו רשאי לעשות הפסק בין ברכת הטוב שמך וכו’ לברכת שים שלום. ואם ירצה לומר "על הניסים" אחר אלוהי נצור, הרשות בידו.